בכל חורף אשתי יורדת עלי וצועקת בכל הזדמנות אפשרית שהיא רוצה מייבש כביסה.
כך אשתי, תמיד יש לה דרישות שלכאורה הן לגיטימיות ושתמיד מתנגשות עם "העקרונות" שיש לי. הדרישה שלה למייבש כביסה היא אחת מהן. התירוצים שלה בכל חורף הם אותם תירוצים: שיש ערימות של כביסה, שבחורף הכביסה לא מתייבשת, שלילדים אין מה ללבוש כי הכל מלוכלך או רטוב, שזה נוח לה וחוסך מזמנה היקר. התירוצים האלו תמיד מתנגשים עם הדעות שיש לי. אני עקרונית נגד מייבשי כביסה ואוהב לתת לטבע לעשות את העבודה, אפילו בקצב האיטי שלו. אני גם נגד צריכת יתר של אנרגיה אפילו בשביל נוחות. אני גם לא אוהב את הריח של האוויר שיוצא ממייבש הכביסה והוא גורם לי למגרינות. אני חושב גם שאין בבית מקום שנוכל להניח בו את מייבש הכביסה.
בלית ברירה החליטה אשתי לערב את הוריי והיא סיפרה לאמי שאני לא רוצה לקנות לה מייבש כביסה. "קמצן" קראה אמי לעברי, וסיננה לעברי כמה משפטים נוספים שתכליתם שאני בעל גרוע. זה הספיק לי בכדי שאני אשקול מחדש את דעותיי ובכדי לגרום לי לעשות חקר שוק וכמה חיפושים בגוגל על מייבשי כביסה.
כשהמטוטלת נטתה במלוא הכובד לכיוון של קניית מייבש הכביסה, נתקלתי במאמר הזה של סייד קשוע, וזה הספיק לי בכדי לחזור שוב ולהתבצר בדעותיי. זה גם גרם לי לחייך במרירות והזכיר לי את אמא שלי שהחליטה פעם להציב את מייבש הכביסה בחדר שלי (אם נלך לפי פרויד אולי זוהי הסיבה שבגללה אני מתנגד למייבשי הכביסה) וידעתי בתוך תוכי שיצירתיות שכזו היא גם מנת חלקה של אשתי, כך שלא מן הנמנע שהיא גם תעשה כמוהן (ע"ע אשת סייד קשוע ואמי).
הודעת מערכת מס' 1:
מזה כמה חודשים שאני לא מגיב לקוראים שלי על התגובות שלהם בבלוג שלי. אני יודע שזה לא מנומס מצידי, אבל אני עסוק מאד בתקופה האחרונה וזה גורם לי לקרטע ולא לחזור לכתיבה סדירה בבלוג.
הודעת מערכת מס' 2:
אני ממשיך לקרוא בישראבלוג אצל הבלוגים הקבועים שלי ואצל הבלוגים שאני מנוי עליהם, אבל אני עושה זאת ממכשיר הפלאפון ומשם לא נוח להגיב. כך יוצא שלפעמים אני כן מרגיש צורך בלהגיב אבל מטעמי נוחות זה לא קורה.