החיים המשעממים

עכשיו הוא דומה לי.

בכפר שלי יש כספומט אחת, אם אין בו כסף אין לך מאיפה לקבל מזומנים.

בכפר שלי יש פסי האטה כל עשרים מטר, ולמרות זאת כולם נוהגים במהירות.

בכפר שלי יש שני מקצועות עיקריים: או שאתה רצף או שאתה עובד בהנחת קווי צנרת.

בכפר שלי הנשים לא יפות במיוחד, אבל הן אוהבות, נאהבות, בוגדות, משתדלות להיות נחמדות, אבל רובן מתחתנות בצורה מסורתית.

בכפר שלי יש מבצר עתיק במרכז הכפר, חלקם אומרים שהוא מהתקופה הרומית, חלקם אומרים שהוא מהתקופה הצלבנית וחלקם לא יודעים על קיומו בכלל. המבצר הזה מתפורר לאט לאט ובכל שנה נופל ממנו עוד קיר ועוד קיר. משום מה נהוג במשפחתי לקרוא למבצר הזה "הבית המזרחי" למרות שהוא נמצא צפונית לבית שלי.

בכפר שלי אין נוכחות לחוקי התעבורה. אתה יכול לנהוג בניגוד לכיוון התנועה, במהירות מופרזת או סתם לעצור את הרכב שלך באמצע הכביש. אתה יכול לנהוג בלי רישיון ובלי ביטוח, אבל כמעט ואין תאונות.

החקלאים בכפר שלי נוטעים בעיקר עצי זית ועצי שקדים, ובכל שנה הם מקטרים שהשנה הזו לא הייתה מוצלחת במיוחד.

בכפר שלי יש ארבעה בתי בד, שאחד מהם מותאם במיוחד ליהודים חרדים.

בכפר שלי יש שם משפחה שהמשעות שלו "חתיכים" או "יפים", זהו שם המשפחה שלי. ויש שם משפחה שהמשמעות שלו "שחורים", וכשמם הם, הם שחורים.

בכפר שלי טוחנים אותך מהר, אבל טוחנים אותך דק.

בכפר שלי אנחנו נדיבים, מכניסים אורחים, ואנחנו חושבים שאין כפר שמשתווה אלינו בנדיבות, ובצדק.

בכפר שלי אנחנו טובים בהפצת שמועות או סתם חדשות, וכפי שנוהגים לומר אצלנו  "אי אפשר להסתיר דבר".

בכפר שלי הוקמה המפלגה הערבית העצמאית הראשונה ששלחה ח"כ ערבי עצמאי לכנסת, גם הוא היה תושב הכפר שלי, אבל אנחנו לא מתגאים בזה.

בכפר שלי אין גברים אמיצים, אבל יש הרבה גברים שיודעים לדבר.

בכפר שלי אנחנו נוהגים להמציא סטיגמות על הכפר השכן, והרי ברור שאין כמונו. אנחנו גם אומרים שעדיף להכניס נחש לבית מאשר להכניס אישה מהכפר השכן, אבל זה לא מונע ממנו להתחתן איתם.

בכפר שלי לכל איש יש כינוי, הכינוי שלנו הוא "מגרד הרבה", למרות שאנחנו לא מגרדים. הכינוי של משפחת אשתי הוא "שיער חלק", ואכן, יש להם שיער חלק.

בכפר שלי אתה יכול לחפש אותי לפי שם ליום שלם ואף אחד לא יזהה אותי, אבל ברגע שאתה מחפש אותי לפי הכינוי שלי תוך חמש דקות תהיה אצלי.

בכפר שלי יש נוף מדהים, מאחורינו יש הר ומסביבנו יש שדות פתוחים, אבל אין אצלנו תיירות כלל וכלל.

בכפר שלי יש אנשים שהם העשירים ביותר במגזר הערבי, ויש ווילות שלא מביישות את קיסריה, אבל כשאתה נכנס לכפר שלי אתה לא מרגיש את זה.

בכפר שלי אין אפילו גן ציבורי אחד, כי מישהו חשב שלא מגיע לנו.

בכפר שלי הכביש שליד ביתך נחשב לרכושך הפרטי. אם יש לך חתונה אז אתה יכול לחסום אותו ולעשות את החתונה בכביש. אתה גם יכול לחפור תעלה שתמנע ממי הגשם להיכנס לביתך או לשים עוד פס האטה שלא ימהרו ליד ביתך, אם אתה מספיק אמיץ אתה יכול לעקור את אבני המשתלבת ולנטוע פרחים על המדרכה בשביל שיהיה לך נוף יפה מול הבית, והרי בסך הכל הכביש הזה הוא חלק מהרכוש הפרטי שלך.

הכפר שלי נחשב לכפר מסוכן, עד כדי כך שחברת בזק לא שולחת טכנאי מטעמה מבלי לקבל את אישור המשטרה.

בכפר שלי יש "אנחנו" ו-"הם" בכל תחום. המשפחה שלנו מול המשפחה שלהם. האוכל שלנו מול האוכל שלהם. שמן הזית שלנו מול שמן הזית שלהם. מטע השקדים שלנו מול מטע השקדים שלהם, לא משנה מה יהיה התחום אבל אתה חייב לבחור צד שתמיד זה הצד של ה"אנחנו". 

בכפר שלי נשים מדברות על פוליטיקה שיש בה רק שחור ולבן, אנחנו הטובים והם הרשעים, אנחנו אומללים והם הכובשים, למקרה שלא הבנתם נכון, אנחנו זה אנחנו והם זה היהודים.

בכפר שלי כשהנשים כועסות על הבנים שלהן, הן מתחילות לקלל את היהודים, כי זה עדיף מלקלל את הבן שלך. מנגד, כשהגברים כועסים על הילדים שלהם הם מקללים את המשפחה של אשתם ואומרים לבן "מיכואלאק עאטל", כלומר הדודים שלך מצד האם הם חארות.

הכפר שלי, הוא "הכפר שלי", אינו מיוחד אבל אין כמוהו.

אז מסתבר שדרך הגמילה שבחרה אשתי היא הדרך הלא נכונה והלא מתאימה והיא חוותה את זה על בשרה בדרך הכי קשה.

אתמול, לאחר שלושה ימים שבהם הנסיך הקטן לא ינק, ולאחר שהגודש בשד הגיע למימדים עצומים, ולאחר שאשתי קיבלה חום, בחילות וקוצר נשימה היא הודיעה לי סוף סוף שהיא הולכת לרופא כי היא לא יכולה לסבול עוד.

הלכנו לרופא, והדבר הראשון שביקשתי ממנו היה הפניה למיון, מאוד רציתי שנעשה אולטראסואנד ולראות את העובר (ועל מנת לראות אם זה תואמים כפי שחלק מבני המשפחה טוענים). קיבלנו הפניה והלכנו למיון, ולאחר בדיקות כלליות קצרות הלכנו למיון נשים ובזמן שהמתנו לרופא היה לי ויכוח עם אשתי ועזבתי אותה בזעם. למען האמת אני לא זוכר על מה רבנו בדיוק אבל בכללי אני טענתי שהיא מזניחה אותי ואת ההיריון שלה, ושבזמן האחרון אני לא מרגיש שיש בינינו הבנה, עובדה שהיא סירבה להשמע לעצותיי בקשר לאופן הגמילה והיא אף סירבה ללכת לרופא קודם לכן או לראות לינקים מועילים שנגה נתנה לי, והיא גם לא העריכה את מידת דאגתי על הבריאות שלה, ובזמן האחרון היא חיה בעולם משלה שיש בו רק ילדים - עבודה - שינה ואני לא מקבל בעולמה שום חלק וזה מאוד פוגע בי.

בתכל'ס, יצאתי החוצה והשארתי אותה לבד וחשבתי שהיא תתקשר אלי כשיגיע הרופא אבל היא לא התקשרה אלי כלל וכלל. לאחר כחצי שעה היא התקשרה אלי והודיעה לי שהיא כבר עשתה אולטראסאונד ושהרופא אמר לה שיש תואמים אבל הוא לא בטוח בזה במאה אחוז כי הוא לא יכול לראות טוב, אבל בהתחשב בגודל שק ההיריון הוא חושב שיש תואמים.

כשהיא אמרה לי את המילים האלו אני רתחתי מזעם, ואמרתי לה שהיא יודעת עד כמה אני מת לראות את העובר ושאני אוהב לעשות את זה איתה אבל היא לא ידעה לענות לי וזה לא תרם לשיפור האווירה בינינו.

אני יודע שזה היה הזמן הכי לא מתאים בשביל ריבים, אבל היחסים הגיעו לנקודת הרתיחה שם, ואני מרגיש שאני נותן את כול כולי לקשר והיא רק יודעת להאשים אותי, היא מסרבת שנשב ביחד ונדבר, ובשבת האחרון אף הזמנתי אותה לארוחה במסעדה והיא סירבה, כל זה מפריע לי, ועד אתמול לא מצאתי זמן לדבר איתה על זה. ואך ורק בזמן שהמתנו לרופא בחדר המיון מצאתי את הזמן לדבר איתה וכל המשקעים צפו למעלה ולא היה ניתן להימנע מהעימות.

לאחר שסיימנו את הבדיקות במיון נשים הלכנו ביחד לכירורג, שם הוא בדק אם הגודש ואמר לה שהיא חייבת להוציא את החלב ולהשתמש בעלי כרוב (זה גם מה שאמר לה הרופא בקופת חולים) והוא אמר לה שהוא לא יכול לתת לה תרופות לייבוש חלב כי זה משפיע על העובר, ומסתבר שגם בעניין הזה אני צדקתי וזה ליבה את העניינים בליבי.

בסופו של דבר חזרנו הביתה מותשים, אימי הציעה שנשאיר את הנסיך הקטן אצלה וחמותי השאירה את נאנא אצלה, כך שהיינו לבד בבית, אבל מ"הלבד" הזה לא יצא כלום. בבוקר אימי התקשרה אלי ואמרה לי שהיא מכינה לנו אוכל להיום בשביל שאשתי תנוח ושאנחנו מוזמנים אצלם וכרגיל אשתי סירבה, ואימי לא ראתה את זה בעין יפה.

לא יודע מה יקרה בהמשך אבל אנחנו צריכים לדבר, והיא צריכה להבין שקשר זה משהו דו צדדי ולא חד צדדי ושהיא לא יכולה לדרוש ממני להיות "אבא" ולהתעלם מהיותי "בן זוג".

בקשר לעובר או העוברים, מצד אחד אני רוצה תואמים כי זה נחמד וכיף אבל מצד שני ברור לי כי המעבר הזה הוא קשה מאוד (רק תחשבו על זה שאז אני אצטרך רכב עם שבעה מושבים וזאת מבלי לדבר על כל הדברים שמסביב). בינתיים אנחנו נצטרך להמתין עד ליום 31/12/2009, שכן אז אשתי אמורה לעשות עוד אולטראסאונד.