החיים המשעממים

מאז שפתחתי את הבלוג, הכרתי יותר ויותר את עולם היהדות ואת המנהגים של בני ישראל, ואני חייב להודות שלא הייתי מופתע מהדימיון הרב בין שתי הדתות (אם כי דת האסלאם היא יותר מרוככת, אם אפשר להגיד כך).

כמדומני, בני ישראל הם העם שמוזכר הכי הרבה בקוראן, והנביא משה הוא הנביא שהוזכר הכי הרבה בשם שלו בקוראן אפילו יותר מהנביא מוחמד עליו השלום. אם כך, אין זה פלא שהסיפור של יציאת מצרים הוזכר בקוראן בכמה הזדמנויות שונות, וגם הסיפור של עשר המכות (בקוראן מאוזכרים חמש מכות ולא עשר: שיטפונות, ארבות, כינים, צפרדעים והדם).

באסלאם גם נהוג לצום "יום עאשורא" שהוא היום העשירי של חודש מוחרם (החודש הראשון בלוח השנה ההיג'רי). לפי האמונה האסלאמית ביום הזה בני ישראל ניצלו מפרעה וחצו את יום סוף, ובגלל זה אנחנו צמים ביום הזה כאות תודה לאלוהים על זה שעזר למשה ולבני ישראל.

אני חושב שהחג הזה הוא הזדמנות טובה בכדי להשתחרר מהדעות הקדומות שיש בקרב שתי הדתות, ובכדי להבין שהדתות יכולות לקרב את הלבבות, דבר שמשום מה רבים מאיתנו מפספסים אותו. יהיה נחמד שבחג החירות נשחרר גם את עצמנו מהמחשבות האפלות שיש לנו כלפי האחרים ולהבין שבסך הכל, כולנו רוצים לחיות, ועדיף שנחייה בהרמוניה מאשר לרחוש טינה אחד כלפי השני.

מאחל לכולכם חג שמח.

איזה יום מעפן עבר עלי.

בירוקרטיה ועוד בירוקטיה, ועובדי מדינה שכבר מריחים את חופשת הפסח, ומעל כל זה אני צריך להסביר ללקוח שהמדינה לפעמים טועה.

מדובר בלקוח שאני מטפל לו בעסקת מקרקעין, והוא נדרש לשלם תשלומי מיסים, אבל בגלל טעות מסוימת של אחד הפקידים במיסוי מקרקעין החזירו לו כסף שהוא שילם למרות שהוא לא היה אמור לקבל אותו בחזרה וגם ביטלו את העסקה.

כיאות למדינה בירוקרטית מכבודת, נדרשתי לפנות למיסוי מקרקעין שלושה פעמים בשביל שיתקנו את הטעות, ועד שזו תוקנה הכספים כבר הוחזרו ללקוח. עכשיו, הם מבקשים שהלוקח יחזיר להם את תשלומי המיסים שהוחזרו לו בטעות והוא מסרב. הוא לא מבין איך "המדינה טועה". מבחינתו הכסף שהוחזר לו הוא כסף שלו בלבד, והוא גם מאשים אותי במצב שנוצר ושאני בילבתי לו את המוח ושאני לא יודע לעשות את העבודה שלי, וכל מה שהוא טוען זה שלא ייתכן שהמדינה טועה, הרי זאת מדינת ישראל ומשרד האוצר בעצמו ובכבודו.

הוא לא משתכנע שהייתה טעות, ואני לא הצלחתי לשכנע אותו שהמדינה, שזה הפקידים, עושים טעויות. אבל שנינו הצלחנו לעצבן אחד את השני.

אווווווווווווווווף, אנשים מעפנים. 

אז מסתבר שאבא שוב צדק, ויש לנו בת.

היום אשתי עשתה סקירת מערכות ואני לא הייתי לידה, וחבל לי מאוד על זה כי נדמה לי שזו תהיה הפעם האחרונה שלנו. רציתי להבריז מהעבודה ולהיות לידה אבל בגלל שבשבוע הבא אני יוצא פעמיים מהמשרד מוקדם מאוד, לא הרגשתי בנוח לבקש מהבוס שלי לצאת גם היום.

הבשורה שימחה אותי מחד ומאידך גרמה לי להרגיש עצוב. מצד אחד אני כן רוצה בת כי מאז ומתמיד ההעדפה שלי הייתה לבנות, אבל מצד שני הנסיך הקטן הולך להיות בן יחיד, ואני יודע שלהיות בן יחיד זה מאוד קשה בחברה שלנו (אבא שלי היה בן יחיד והוא עד היום אומר שהלוואי שיש לו אח). בכלל, אנחנו חברה שמקדשת את ערך המשפחה, והאח נתפס כמשענת בעת מצוקה. בנוסף, המבנה החברתי בתוך הכפר וחלוקת הבעליות (בעיקר העברה דרך ירושה), ומצוקת הדיור (אין עתודות קרקע לבנייה) גורמת לכך שאחים מתגוררים לרוב סמוכים אחד לשני (אני גר בבניין בן שלוש קומות כאשר שני אחים מעליי ובבית החדש שאבא בונה לי, שזה גם בניין בן שלוש קומות, שני האחים שלי יגורו איתי) והדבר הזה מחזק את הקשר בין האחים.

ההעדפה לבן זכר קשורה גם לסיבות היסטוריות, הבן נתפס כ-"עזווה", כלומר אם יש לך הרבה בנים זכרים זה אומר שיש לך גב חזק, הם יכולים לסייע לך בעבודה (שהייתה בעיקר בחקלאות), הם יכולים להוות גורם מרתיע שימנע מאחרים לתקוף אותך,הם יכולים להגדיל את ההכנסה של המשפחה והם יכולים להגדיל מספרית את המשפחה שלך, שזה דבר חשוב כי משפחה גדולה נחשבת לנכס צאן ברזל בכפר, גם כיום.

כשהתקשרתי לאמא שלי והודעתי לה שזו הולכת להיות בת, היא שמחה ואמרה שהעיקר זה הבריאות, אבל אחי שהיה לידה אמר לי:"בת?? אנחנו רוצים בנים זכרים שיצביעו בשביל המשפחה בבחירות". הוא אמר את זה בצחוק, אבל זה ממחיש עד כמה הבן הזכר נתפס כדבר חשוב. בגלל זה אתה תראה בכפר משפחות של עשרה בנות ובן אחד, או שמונה בנות ושני בנים (משפחה של אשתי) או סתם חלוקה מספרית דומה, כאשר המספר הרב של הילידות נועד בעיקר בשביל להגדיל את הסיכוי לקבלת בן זכר (במשפחת אשתי היו שבעה בנות עד שהשמיני היה בן), בכפר שלי יש גברים שהתחתנו פעמיים על מנת שהשניה תביא להם בן זכר, כי הראשונה "פישלה".

אז במובן מסוים, בתת מודע שלי, זה השפיע עלי, ויש הרגשה שפישלתי, אבל האדם הליברלי בתוכי שמח בכך שזו בת, מאוד שמח. אני גם שמח בשביל נאנא שעכשיו יהיה לה אחות, שגם זה חשוב.

היא תהיה בת, הבת השנייה שלי, ואנחנו נקרא לה שרה.