החיים המשעממים

כפי ששמתם לב, או אולי שלא, מזה כשלושה שבועות אני לא מעדכן, לא מגיב, וכמעט כמעט ולא מבקר בישראבלוג.

כמובן שיש לזה סיבות, סיבות אישיות וסיבות אחרות מסביב.

לא אגזים אם אומר שזוהי התקופה הכי משמעותית בחיים שלי בתקופה האחרונה, ולצערי היא הייתה גדושה בחדשות רעות, או איך שאומרים "צרות באות בצרורות", לפי מה שנראה לי עכשיו המצב הזה יימשך לכמה זמן, והוא חלילה עלול להחמיר.

אין לי רצון לפרט כאן מה עובר עלי אישית, אבל בשביל לתת לכם דוגמא על מה שעובר על הסביבה שלי אספר לכם שישנו חשש שאחותה הצעירה של אשתי, בת 27 ואמא טרייה לתינוקת בת שישה חודשים, סובלת מסרטן הכבד והיא כעת מאושפזת ברמב"ם. כמובן שזה רק חשש, אבל מה שמדאיג שבמשפחת אשתי ישנה היסטוריה של סרטן הכבד (כשהכרתי את אשתי אבא בהתחלה התנגד משום שלדעתו משפחת אשתי סובלת מסרטן הכבד והוא חשש שזה יעבור לילדים שלי). רק בעוד שבועיים אנחנו נדע בוודאות מה יש לה בכבד, וכולנו מקווים שהכל יהיה בסדר.

בגלל המצב הזה אשתי סובלת מדיכאון, והיא אתמול התעלפה. היא לא אוכלת כמו שצריך, לא שותה ולא מתפקדת, אתמול גם הרופא נאלץ לתת לה תרופות הרגעה למרות שלא מומלץ להשתמש בהן בזמן היריון. אני מנסה לתמוך בה אבל אני מסוג האנשים האדישים למחלות ולמוות ולא מצליח להתחבר רגשית למה שעובר עליה. אני יודע שזוהי אחותה, אני יודע שזה כואב כי זה כואב גם לי, אני יודע שזה מדאיג, אבל אני לא מצדיק את מה שהיא עושה. אני אומר לה שהיא צריכה להיות חזקה, אבל לא יודע עד כמה מילות החיזוק שלי משפיעות עליה.

מקווה שהכל יסתדר, אם כי לא נראה לי שזה יקרה בקרוב, לפחות במה שקשור אלי אישית.