המחשב לא עבד
אתמול בבוקר הגעתי למשרד וחיכתה לי הפתעה קטנה : המחשב שלי לא עבד. המחשב שלי הוא המחשב המרכזי במשרד, מה שאומר שאם המחשב שלי לא עובד אין רשת במשרד וכל המשרד מושבת, ישבנו אני והעורכת הדין שעובדת איתי במשרד ולא עשינו כלום. מצד אחד זה היה מבאס להגיע לעבודה ולא לעבוד, מצד שני זה היה כיפי להגיע לעבודה ולא לעשות כלום.
היום לא עבדתי כלל במשרד והייתי כל הזמן בהופעות, כך שלא יודע אם בכלל תוקן המחשב, אבל אני חושב שלא, כי הייתי כל הזמן אני והבוס שלי בבית המשפט ביחד, מה שאומר שגם מחר לא תהיה לי עבודה. 
תקרית דיפלומטית
בין הלקוחות שלנו במשרד יש חברה שמתמחה בייצור ארנגיה סולארית ואנחנו עובדים על פרויקט ישראלי - ירדני משותף בשווי שלוש מאות מיליון דולר להקמת תחנה כוח לייצור אנרגיה סולארית באזור הירדני של הערבה, ואתמול הייתה מתוכננת לבוס שלי פגישה עם השגריר הירדני לצורך קידום הפרויקט.
בזמן שאני והבוס שלי ניסנו לתקן את התקלה במחשב, הבוס ניסה להתקשר מהטלפון בעמדה שלי לשגרירות הירדנית בישראל אולם בשגרירות לא ענו לטלפון. אז הוא ביקש ממני לנסות שוב ושוב לעשות חיוג חוזר עד שמישהו יענה לי, לאחר כמה ניסיונות שלא צלחו, הוא עזב את החדר שלי ויצא ואני המשכתי מתוך שעמום ללחוץ על חיוג חוזר, מאוד השתעשתי לשמוע את המענה הקולי שלהם בשגרירות (ללשכת כבוד השגריר הקש 4, לכבוד הקונסול הקש 5, ללשכת המסחר הקש 6, ללשכת התרבות הקש 7 ), ואני כל הזמן הקשתי 4 או 6, כי זה מה שהבוס שלי רצה. טוב, באחד הניסיונות שלי חשבתי לעצמי מה זאת לשכת התרבות, מה יש לירדנים להציע לנו בתחום הזה ואז לחצתי על 7, ופתאום ענה לי בחור ולא ידעתי מה להגיד לו, ראשית, כי אני לא ידעתי מדוע הבוס שלי התקשר לשגרירות, שנית, כי אני הופתעתי שענו לי לאחר שחשבתי שאיש לא יעני לי ומה גם שמי שענה זה בחור מלשכת התרבות שאין לי מושג מה זה, התחלתי לגמגם ולהסביר לו מדוע אני מתקשר אליו, ואז הבוס שלי נכנס בריצה לחדר שלי ולקח את השפופרת מהיד שלי והתחיל לדבר עם הבחור, וזה העביר אותו למשרד השגריר.
כל המצב הזה היה מביך ולא נעים. אז ילדים אל תשחקו משחקים כאלה.
צלחת חומוס על הבוקר
אז אחרי שהבוס יצא אתמול לפגישה עם השגריר הירדני, התקשר אלי הבוס הקודם שלי והזמין אותי שנצא ביחד ונאכל חומוס על הבוקר, לא יכולתי לסרב להצעה כזאת, אז אני התקשרתי לבוס שלי וביקשתי את הסכמתו. הבוס שלי מאוד נחמד ואף פעם לא מסרב לבקשות שלי אז גם הפעם הוא המשיך באותה מסורת ונתן את הסכמתו, ויצאתי מהמשרד ונפגשתי עם הבוס הקודם.
את האמת אני לא סבלתי את הבוס הקודם שלי, הוא היה נודניק גדול, ובגלל זה אני עזבתי את העבודה במשרד שלו. אולם אתמול הייתה לנו שיחה מעניינת. פתאום כאשר אותו אדם הוא כבר לא הבוס שלך היחסים מקבלים צורה אחרת, ופתאום אותו בוס שלא סבלתי מקודם הפך לאדם חביב ומצחיק, מאוד נהניתי מהשיחה שלי איתו.
לאחר שאכלנו נפרדנו, ואני חזרתי למשרד, לא עשיתי כלום - רק פטפוטים עם העורכת דין שעובדת איתי במשרד.
שוב מיגרנה
כבר נמאס לי, אני לא מסוגל לסבול את זה יותר.
זה הורג אותי, ובזמן האחרון אני מרגיש שהמרווח בין ההתקפים הולך ומצטמצם, וכל התקף יותר גרוע מקודמו, זה פשוט בלתי נסבל.
אתמול מרוב כאבים הרגשתי שצד שמאל של הפנים (זה הצד שכואב לי) משותק לגמרי, זה מאוד הפריע לי.
לרוע מזלי גם לאחר שינה של כמה שעות טובות זה לא עבר.
מעצבן שאין לתופעה זו תרופה.
אני חסר אונים.
מפריעה לנו
קשה לי להסביר את זה, אבל הילדה לא סובלת שאני ואמה יושבים אחד ליד השני או מתחבקים, היא ישר מתחילה לצעוק ולבכות ולבקש מאמא לבוא איתה.
גם אתמול זה קרה. בזמן שנכנסתי לישון בגלל התקף המיגרנה, האישה באה אלי למיטה וחיבקה אותי וליטפה לי את הראש איפה שכואב. לא עברו שניות והקטנה נכנסה לחדר והתחילה לצעוק ולבכות, באותם רגעים לא הייתה לנו כל ברירה אלא לוותר לילדה, האשה קמה מהמיטה ואני המשכתי לישון.
הכל השתנה
שלשום הייתי באוניברסיטת חיפה. הלכתי לשם לספרייה על מנת לאסוף חומר למחקר שאני עושה. פתאום הרגשתי שאני לא שייך לשם. הכל השתנה, הם כמעט שינו כל דבר שהכרתי שם, אפילו איך מדפיסים השתנה, פתאום המקום שהרגשתי לכמה שנים טובות שהוא כמו הבית שלי הפך לדוחה ובלתי מקובל.
ראיתי כמה סטודנטים שלמדו איתי והם עכשיו עושים תואר שני, הם לקראת שלבי סיום. מאד התבאסתי מזה שלא יצא לי לעשות תואר שני, למרות שאני לא כל כך מתלהב מתואר שני במשפטים, שכן מצד אחד אני לא רוצה את זה כי זה לא יוסיף לי כלום ומה גם שאין לי מספיק כסף וזמן לזה, מצד שני מאוד הרגיז אותי שאני לא יכול לעשות את זה למרות שיש לי את הציונים ואת הנתונים המתאימים.
עכשיו כשאני מרגיש שהכל השתנה אני לא יעשה תואר שני, כמעט בטוח בזה.
רשלנות מקצועית
אתמול בסביבות השעה 10 בלילה שלח לי הבוס הודעת סמס. בהודעה הוא כתב "מה עם דיון ההוכחות של מחר", התקשרתתי אליו ואמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר, אז הוא אמר לי שהוא עיין במקרה ביומן שלו וראה שיש לנו מחר (כלומר היום) דיון הוכחות בתיק של גיסי. התיק של גיסי הוא תיק מאוד מסובך ויש בתיק הזה קרוב ל - 20 צד ומדובר בכמות חומר אדירה שצריך לעבור עליו, ללמוד אותו וגם צריך להכין שאלות לעדים. הבעיה שלנו הייתה שלא היה לנו את כל החומר, מאחר ואנחנו התרשלנו באיסוף החומר והזנחנו את התיק הזה.
אז ישר אני התקשרתי לגיסי והודעתי לו שיש לו דיון מחר ושהוא חייב להתייצב וגיסי מאוד התעצבן שמודיעים לו ברגע האחרון, שכן הוא עובד כמנהל חטיבה באחת מחברות התקשורת ודווקא באותו יום היה קבוע להם יום עיון וגיבוש בחטיבה והוא חייב להתייצב, לאחר שהבין שאין לו ברירה ולאחר שהזכרתי לו שאני הודעתי לו על הדיון הזה מלפני חודשיים וביקשתי ממנו לרשום את זה ביומן שלו הוא הסכים לבוא.
לאחר זאת בא אלי הבוס ונסענו ביחד לעוד עורך דין אחר שיש לו את כל החומר, התחלנו לעבור על החומר ולרשום הערות כמו מטורפים, לקראת השעה 2 לאחר חצות חזרתי הביתה, לאחר שכבר היה לי רקע טוב בתיק.
היום הדיון היה בסדר, אבל אני צריך להבטיח לעצמי שמקרים כאלו לא צריכים לקרות שוב, צריך לגלות מקצועיות, במיוחד בתיקים מסובכים.
נ.ב. בזמן האחרון אני מזניח את העבודה כי אני כבר מריח את הפגרה של בתי המשפט, זה לא טוב, זה לא טוב, זה לא טוב, אני צריך להזכיר לעצמי כל פעם מחדש שהפגרה לא החלה, ושעד אז אני צריך לעבוד כמו שצריך.
עוד התאבדות:
ביום שישי שעבר התאבדה בשכונה שלנו עוד אשה. השלישית במספר בתוך שנה. כל השכונה שלנו בהלם ואף אחד לא הצליח להבין מה הרקע לזה . מה שמחריד זה איך שהיא התאבדה, היא הבעירה את עצמה.
היום יש המון סיפורים על איך התאבדה, ועל מדוע היא התאבדה ועל זה שהכתובת הייתה על הקיר.
הכתובת הייתה על הקיר??? אז מדוע אף אחד לא ראה אותה?? מדוע אף אחד לא עזר לאותה אשה??
וגם התשובה מופיעה על הקיר: לאף אחד לא אכפת, ולכולם נוח להיות חכמים בדיעבד, אבל לאף אחד, כולל משפחתה של אותה אישה אומללה, לא היה את האומץ או אפילו הרצון לעזור לה.
פשוט אטימות מוחלטת.
מכתב פיטורין ותלוש משכורת:
אשתי מובטלת מזה כשנה, היא לא בדיוק מובטלת שכן היא עובדת יום אחד בשבוע כמורה במשרה חלקית במשרד החינוך, אבל מאחר והיא התרגלה לעבוד כל הזמן במשרה מלאה העבודה הזאת היא לא עבודה בשבילה והיא מרגישה כמו מובטלת, גם המשכורת לא מהשהו והיא נעה בסביבות ה - 800 ש"ח ברוטו בכל חודש.
אתמול היא קיבלה מכתב פיטורין, ולמעשה בעוד כחודש היא תהפוך למובטלת רשמית אבל הפעם היא לא התעצבנה, היא לא בכתה וגם לא נכנסה לדיכאון. היא התרגלה למצב הזה.
היום היא קיבלה את תלוש המשכורת שלה, והיא בכתה, התעצבה ונכנסה לדיכאון.
גם אני התעצבנתי, כי החודש הזה המשכורת נטו של אשתי היא 300 ש"ח בלבד והיא שילמה כ- 500 ש"ח כמס הכנסה וביטוחים שונים.
עכשיו אני מבין למה היא לא התעצבנה כשהיא קיבלה את מכתב הפיטורין ממשרד החינוך, כי שווה להיות מובטל מלעבוד במשכורת כזאת.
אגב, החודש הזה אני ואשתי שילמנו מיסים שיכולים לפרנס משפחה בינונית, זה מבאס שככל שאתה עובד יותר אתה משלם יותר מיסים ובנקודה מסוימת זה הופך לבלתי משתלם בכלל.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
