החיים המשעממים

אבל קודם כל; היום אנחנו חוגגים ארבע שנות נישואין. מדהים איך הזמן טס, אני זוכר את הרגעים הראשונים של הקשר שלנו מלפני יותר משבע שנים וכאילו שזה היה אתמול, והנה עכשיו אנחנו מציינים ארבע שנות נשואין, ועל הדרך הספקתי לעשות הרבה דברים: שני ילדים, לסיים תואר, התמחות, להפוך לעו"ד, להחליף חמש מקומות עבודה, לפתוח משרד משלי, לבנות בית (טוב, לא אני אלא אבא שלי בנה את זה בשבילי), לריב עם האישה, וכמובן לחוות המון רגעי קסם, אושר ואהבה.

כהרגלי (ואני יודע שזה הרגל רע) לא קניתי מתנה לאשתי, ואשתי מבינה את זה והיא יודעת שאני לא מקפיד לחגוג אירועים כאלו, אבל אתמול בלילה, ולרגל האירוע, עשינו חשבון נפש, סיכמנו את השנים שעברו ותיאמנו ציפיות לגבי מה אנחנו רוצים בהמשך הקשר שלנו, דיברנו על העתיד שלנו ועל האתגר הגדול שעומד בפנינו - לסיים את בניית הבית.

למי שלא יודע אנחנו גרים אצל אחים שלי. הם גרים ביחידת דיור המכילה שתי דירות גדולות וקומת קרקע קטנה - שזוהי הדירה שלנו והיא מאוד קטנה (חדר שינה, סלון, פינת אוכל, מטבח ושירותים), והבעיה היא ששני הילדים ישנים אצלנו בחדר השינה, ואני יודע שזה לא טוב, לא בשבילנו ולא בשבילם. בשנה שעברה אבא בנה לנו בית גדול בהשקעה של כ- 400,000 ש"ח, אבל על מנת לסיים אותו אנחנו צריכים עוד 200,000 ש"ח לפחות (למישהו יש כסף פנוי??), ובמציאות של היום, ובשל אי יכולת ההורים לעזור לי, אני לא רואה את הכסף הזה באופק, כך שלא ברור לי מתי נעבור דירה.

מקווה שזה יהיה בקרוב.

ועכשיו לחשיפה.

הרבה זמן התלבטתי אם לספר את זה, ועכשיו כשאני עומד לגלות את זה הלב שלי פועם ואני מתלבט אם אני כן עושה את הצעד הנכון או לא, אבל מאחר שחלק נכבד מהקוראים יודעים את זה והם גילו הבנה (או אדישות) אני אוזר אומץ ואגלה לכם שאני ערבי. אני מניח שלחלק מכם זה היה צפוי (אני חושב שבובי ורז ישראלי יודעים את זה למרות שלא סיפרתי להם - ואם לא אז אני אהיה מופתע), ולחלק האחר זו תהיה הפתעה גמורה.

עכשיו אתם תבינו מדוע אני לא עשיתי שירות צבאי ומדוע אני מעולם לא שתיתי אלכוהול (אני מוסלמי), ואולי זה יסביר גם את טעויות הכתיב שיש לי והניסוח הלא תמיד מוצלח שיש לי בכתיבה.

בהקשר זה אני אספר לכם שלא גיליתי את זה קודם כי לא רציתי לקבל תגובות סטיגמתיות או תגובות נאצה. לא רציתי שאנשים ישפטו אותי כערבי לפני שהם ישפטו אותי כבן אדם. שתבינו, אין לי בעיה עם זה שאני ערבי - ולא תהיה לי בעיה עם זה, אבל אני חושב שבצד היהודי יש דיס-אינפורמציה גדולה לגבי חייהם של הערבים בארץ, והם משלימים את המידע החסר שיש להם אודות הערבים בעזרת סטיגמות, כך לפחות אני מרגיש, ובגלל זה לא גיליתי שאני ערבי מקודם.

ועוד גילוי, מלבד הבלוג הזה יש לי עוד בלוג פוליטי, מי שרוצה לדבר איתי או להתנגח איתי בענייני פוליטיקה, לגבי יחסי ערבים ויהודים במדינה או בנושאים הקשורים למיעוט הערבי מוזמן לקרוא שם. תגובות שם יתקבלו בברכה.

המשך שבוע נעים לכולם.

קשה להסביר את זה אבל אני אנסה.

כהורה לשני ילדים אני מרגיש שאהבתי לבת שלי היא יותר גדולה מאהבתי לנסיך הקטן. לא שאני לא אוהב אותו, אני כן אוהב אותו, ואני גם מרגיש גאה שיש לי ילד חתיך כזה, ושבכל מקום שהולכים אליו נתקלים באנשים שרוצים "להתחיל איתו", וכן אכפת לי ממנו, אבל ברור לי שהוא לעולם לא יתפוס את מקומה של הבת שלי בלבי, אני מרגיש שהיא חלק ממני יותר מאשר שהוא חלק ממני. אולי זה הגיל?? אולי בגלל שהיא הבכורה?? ואולי בגלל שהיא בת?? לא יודע, אין לי תשובה.

ולמה אני מספר את זה?? כי הנסיך הקטן התחיל ללכת בכוחות עצמו מלפני כחודש, ומאז אני מתכנן לכתוב פוסט לכבודו, אבל אני מתעצל. זה דבר שמאפיין אותי בכל היחס שלי אליו. אני אספר לכם למשל שאצל הוריה של אשתי יש קיר שנקרא "קיר הנכדים" ועל הקיר יש תמונות של כל הנכדים, ואיזה תמונה חסרה?? כמובן שזוהי תמונת הנסיך הקטן.

אז על מנת לתקן את המעוות, אני אעלה פוסט לכבודו, ואראה לכם איך מתכונן הנסיך הקטן לשינה שלו.

קודם כל הוא עושה מקלחת.

אחרי זה הוא מתחיל לזלול במבה מול הטלוויזיה.

הוא אוהב לראות ערוץ בייבי.

צריך להחזיק את הבמבה בשתי ידיים.

אסור להוריד את העיניים מהטלוויזיה.

הנסיך הקטן נמנה על משפחת המכרסמים.

אחרי שהוא מסיים לאכול את מנת הבמבה היומית שלו הוא מתחיל לבכות, שזה סימן שהוא רוצה ללכת לישון, אז אשתי לוקחת אותו לחדר השינה, מניקה אותו ותוך כדי הנקה הוא נרדם בסביבות השעה 10:00 בלילה.

שיהיו לו חלומות נעימים.

"אני הולכת למות, היה נחמד להכיר אותך...ביי"

את ההודעה הזאת קיבלתי לפני כשעה מאחת המנויות שלי (שלא מגיבה בבלוג אבל אנחנו היינו בקשר מתמיד במיילים עד שזה נקטע לאחרונה על כן אני מניח שאתם לא מכירים אותה). אני יודע שהיא נמצאת במצב רוח לא טוב, למרות שאתמול היא כתבה פוסט חיובי. אני יודע גם שהיא נוטה להיות דיכאונית ואני יודע גם שעוברת עליה תקופה לא קלה וזאת בלשון המעטה.

ההודעה הזאת שהשאירה לי במייל גרמה לי לחשוש שאולי היא הולכת לפגוע בעצמה. ואני כעת אובד עצות.

מיד כשקבלתי את ההודעה התייעצתי עם אחת המנויות שלי מה לעשות והיא הציעה לי לשלוח לה הודעה ואם תוך 5 דקות היא לא עונה אז להודיע למשטרה. היא לא ענתה לי ואני טרם הודעתי למשטרה. 

לא יודע מה לעשות.

מצד אחד אני חושש שהיא תפגע בעצמה, ומצד שני אין בידי את הכלים לדעת מה הייתה באמת כוונתה מאחורי ההודעה הזאת. ועוד דבר, אני יודע איך קוראים לה, יש לי תמונות שלה ואני יודע שהיא עכשיו בראשל"צ (היא מאזור חיפה), אבל לא בטוח אם המידע הזה יעזור למשטרה לאתר אותה.

אני יודע שככל שאני מתעכב בפעולה כך הסיכון חלילה גובר, עם זאת לא יודע מה לעשות.

האם בשתיקתי אני "עומד על דם רעי"?? לא יודע. מקווה שלא.

וגם מקווה שהיא סתם השאירה לי את ההודעה מבלי שיהיו לה כוונות שליליות מאחורי ההודעה הזאת.

אני כעת מתפלל לשלומה.