החיים המשעממים

זה לא נעים לדבר עם סבא שלי כאשר הוא לא שומע כלום מהשיחה.

לצאת עם שלושה ילדים לבילוי זה סיוט גדול, אבל שווה.

אני לא מבין אנשים שיושבים מאחור ולא שמים חגורה, זה כל כך טפשי ומקומם.

אין לי זמן.

אין לי מספיק כסף.

אתמול בשעה 2 בלילה באמצע השינה פניתי לאשתי ושאלתי אותה איך אומרים בעברית "אח'רס", כלומר אדם שאין ביכולתו לדבר. היא לא ידעה לענות לי.

כשאני חוזר הביתה מהעבודה הנסיך הקטן רץ אלי ומתחיל לצעוק "באבא, באבא", אתמול בזמן שינה הוא עשה את זה שוב. מעניין לדעת על מה הוא חלם.

אגב, הבריאות שלו שוב מתדרדרת, הוא לא עולה במשקל, הוא עשה קקי 7-8 פעמים ביום, החזה שלו שוב משמיע חרחורים, יש לו אנמייה ובשבוע האחרון הוא לא אוהב ללכת לגן ומתחיל לבכות.

לא יודע איך, מדוע ולמה, אבל השר גדעון סער החליט שגני טרום החובה ביישוב שלי יסובסדו על ידי משרד החינוך, ועכשיו הם חינמיים, ז"א שאנחנו לא משלמים על הילדה. ולמעשה, זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש שהחלטה של איזשהו שר משפיעה עלי ישירות וחוסכת לי אלפי שקלים בשנה.

זה נחמד להיות נוכח בחתונות של עשירים ולראות בבירור שהון ושלטון הולכים ביחד.

מישהו זוכר את דוד לוי???

אם אתה עורך דין, ואחת מהפקידות בבית המשפט פונה אליך ומבקשת ממך הלוואה, האם היית מלווה לה??

כסף יכול לקנות הכל, אפילו אושר.

סבא שלי הוא חרמן גדול, למרות שהוא בן כ- 85.

אני יכול לאשר סופית שאני שייך למעמד הבינוני שהולך ונשחק.

ממידע פנימי שהגיע אלי בעבר נאמר שוועד מחוז חיפה בלשכת עורכי הדין מקדם מינוי של אישה מוסלמית מאזור ואדי עארה לכהונת רשמת באחד מבתי המשפט, וזאת מנימוקים פוליטיים של חברי הוועד, המינוי נעשה והוא לא כזה מוצלח. גם במחוז צפון היו מינויים משיקולים דומים והתוצאה לא מעודדת.

מינוי הרשמות שלעיל מזכיר לי את קידומה של חנין זועבי לכנסת, כאשר השיקול העיקרי של בל"ד היה להכניס ובפעם הראשונה אישה ערביה לכנסת על ידי רשימה ערבית. אתם בעצמכם יכולים לשפוט אותה והאם הדבר הזה הצליח.

אחת העמותות לקידום הדו קיום בין ערבים ליהודים בישראל עשתה משט משותף לערבים ויהודים בכנרת בנוכחות תורמים מהאיחוד האירופי שכלל גם ארוחת צהריים חינם. משום שאחד מבכירי העמותה הוא קרוב משפחה של אשתי, ומשום שהם היו צריכים ערבים על מנת למלא את האוניה ששטה בכנרת, אז כל המשפחה המורחבת ושכניה היו במשט הזה. כמובן שהיו נאומים בשפות שונות, אוכל חינם, ריקודים, כולנו חייכנו למצלמות ועשינו שמח, העיקר שנרשים את התורמים.

לפני כמה זמן ובצורה אקראית לחלוטין, מצאתי ביוטיוב סרטון שצולם בכפר שכן בשנת 1986, באותו סרטון הצלחתי לזהות את סבא שלי. מהר מאוד הקישור הופץ בין כל חברי המשפחה וכולם אישרו שמדובר בסבא שלי. בשבוע שעבר חיפשתי את הסרטון בשנית ולא מצאתי אותו, הוא נעלם. פספוס כזה מעולם לא קרה לי.

אם בפספוסים עסקינן, הרי המצב שלי הוא יותר טוב מהמצב של אבא שלי. שכן בשנות השמונים, ובזמן שאבא היה בעיר נצרת הוא עבר ליד תחנת האוטובוס. בתחנה נדמה לו שהוא ראה את סבא שלי ורצה לעצור אבל החליט לא לעצור ולהמשיך בנסיעה משום שאותו אדם לבש "שרוואל" בצבע שחור וסבא שלי מעולם לא לבש שרוואל בצבע הזה אלא תמיד הוא לבש שרוואל בצבע לבן. בסוף, משהגיע סבא שלי הביתה התברר שזה היה סבא שלי ושזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא לובש שרוואל בצבע הזה. כמובן שזאת הייתה גם הפעם האחרונה, שכן הוא מעדיף שהבן שלו יזהה אותו מאשר להתלבש לפי צו האופנה.

ועכשיו לדבר האמיתי: בזמן האחרון אני משקיע את כל מרצי בלחפש מקצוע חדש, למרות שלא רע בכלל בעבודה הנוכחית שלי (בעיקר מבחינת שעות עבודה והכנסות), אבל אני מרגיש שיש בעבודה שלי משהו מסריח, משהו שפוגע במצפון שלי ושלא מסתדר עם איך הייתי רוצה לנהל את חיי.

אני שונא את המשטרה, לא רק בגלל שאני ערבי, אלא מסיבות אחרות שצריכות להדאיג כל אזרח מהשורה. והנה לכם דוגמה קטנה : ביום שבת האחרון ובזמן שנסעתי בכביש בין עירוני בין נצרת לעפולה התרחשה תאונת דרכים קשה, התקשרתי למד"א והודעתי להם על התאונה, לעומתם, במוקד 100 אף אחד לא ענה.

אני לא יכול גם שלא להתייחס לצביעות של השר לביטחון פנים, מצד אחד הוא קובע כי השוטרים שהתרשלו בפרשת מותה של ענבל עמרם לא צריכים להיות במשטרה, ומצד שני הוא תומך בשוטר שחר מזרחי שהרג אזרח ערבי למרות שבית המשפט קבע כי לא היו נסיבות המצדיקות את המעשה שלו והוא שלח אותו לכלא.

מי שייקרא את העיתון של ידיעות אחרונות מיום אתמול יכול לקבל עוד פרטים על התנהגותה של המשטרה כלפי ערבים.

המשרד שלנו הוא משרד קטן, תמיד משעמם לנו מבחינת עבודה משפטית, אבל מבחינה ציבורית מעולם לא היה משעמם במשרדנו.

הבוס שלי הוא בן של אישיות בולטת במגזר הערבי. בעבר אפילו נשיא ארה"ב ביקר אצלם בבית. בתורו הבוס שלי ממשיך באותה מגמה של אביו אבל נראה לי שהוא פחות מוצלח ממנו, אך זה לא מונע ממנו לקבל גישה להרבה אנשים חשובים במדינה ובאזור כולל ראשי ממשלות במדינות ערב, ח"כים, שגרירים, מנכ"לים במשרדי ממשלה וכדו'. הוא גם חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, היה מועמד בעבר לכנסת, הוא משמש גם כחבר מועצה בכפר שלו והוא מועמד לתפקיד סגן יו"ר המועצה.

נוכח אופי העבודה הציבורית הרבה במשרד, יצא לי להכיר מקרוב איך עובדת המערכת, ויצא לי להכיר איך הדברים מתרחשים מתחת לפני השטח.

עכשיו במשרד שלנו עובדים על עניין ציבורי חשוב שקשור לאחד השרים בממשלה שקיים חשש ממשי שהוא מינה אנשים המקורבים לו בתפקידים שונים הקשורים לניהול משרדו תוך כדי הפעלת לחץ על מתמודדים במכרזים לטובת מקורביו, אנחנו פנינו בעניין הזה למבקר המדינה שפתח בחקירה וכעת אנו ממתינים לתוצאות.

למען האמת, בא לי להדליף את המידע הזה לתקשורת, אבל ברור שאני לא אעשה את זה. אבל בינינו, לא המידע הזה הוא החשוב, אלא מי זה שמנסה לסגור חשבון עם השר הזה ולפגוע בתדמיתו באמצעות התלונה הזו (שנראית לי תלונה מוצדקת).  

ביום חמישי שעבר עשינו לשרה "עקיקה". עקיקה זה מנהג מוסלמי שלפיו ההורים של התינוק שוחטים כבש בתום השבוע הראשון או השני או השלישי לאחר הלידה, ומחלקים את הבשר לשלושה חלקים: שליש למשפחה, שליש למה שאנחנו קוראים להן "ולאיא" - כלומר הנשים שאסור לי להתחתן איתן (כמו אחיות, דודות, גיסות וכדו') והשליש האחרון מחולק לעניים.

בטרם העקיקה, היה עלי לעשות רשימה של האנשים שיקבלו מהבשר של העקיקה, ובעיקר רשימה של האנשים העניים בכפר. לכאורה, בכפר כמו הכפר שלי, שמונה כ-13,000 איש קל למצוא עניים לתת להם את הבשר, אבל בפועל זו הייתה משימה בלתי אפשרית. התקשרתי לכל מי שאני מכיר ושאלתי אם מישהו מכיר עני כלשהו שצריך את הבשר הזה והרשימה כמעט נשארה ריקה, בסופו של דבר הרשימה התמלאה באנשים שנכנסו אליה "על דרך הפשרה" -הם לא עניים אבל הם היו הכי עניינים שיכולתי לחשוב עליהם.

בכלל, אני חושב שבכפר אצלנו אין הרבה עוני, ואני לא חושב שהכפר שלנו הוא חריג בין הכפרים הערביים. נכון הוא שאנחנו סובלים מההזנחה של המדינה, נכון הוא שבכללי רמת החיים אצלנו לא תואמת לרמת החיים אצל היהודים, אבל אני מאמין שעדיף להיות עני ערבי מאשר להיות עני יהודי. אני נזכר עכשיו בשנים שבהם עבדתי כרכ"ז פרח ובאותה מנהלה, שהייתה בטבריה, היו עוד רכזים יהודים שהיו מדברים על העוני בטבריה וזה היה נשמע לי כאילו מדובר במדינה אחרת.

אני חושב גם, שחלק מההצלחה של הכפר שלנו, ושל המגזר בכלל, בלהתמודד עם העוני קשורה לתנועה האסלאמית. התנועה האסלאמית נתפסת בעיני היהודים כאיום על המדינה, אבל למען האמת התנועה האסלאמית לא מתעניינת הרבה בפוליטיקה. בכפר שלנו התנועה האסלאמית אפילו לא מתערבת בבחירות המונציפאליות בכלל, וידוע גם שחלק גדול מהתנועה האסלאמית לא מתעניין בבחירות של הכנסת. בהרבה מקרים, העמדות של התנועה האסלאמית נתפסות בעיניי למתונות יותר מהעמדות של מפלגות ערביות כמו למשל העמדות של בל"ד, או מהעמדות של ארגונים אחרים כמו תנועת בני הכפר.

התנועה האסלאמית היא בעיקר תנועה דתית חברתית, והיא מצליחה להתמודד עם הרבה בעיות במגזר, ובעיקר עם בעיית העוני. בשביל לסבר את האוזן אציין כי חלק גדול מהמצוות בדת האסלאם הן מצוות כלכליות, ולפני בואה של התנועה האסלאמית לא היה גוף שדאג לקיום אותן מצוות, וכעת בחסותה של התנועה האסלאמית הכסף התחיל לזרום למקומות הנכונים.

בחודש הזה אני אשלם כ-600 שקלים לקיום מצוות דתיות הקשורות לחודש הרמדאן. המצווה הראשונה היא "הפטרה", שזה כמו מס גולגלת שמוטל על כל המוסלמים בחודש הרמדאן, והשנה עמד המס הזה על 16 ש"ח לנפש (אני אשלם 80 ש"ח בעבור 5 נפשות), ולפי ההלכה המוסלמית הפטרה היא מס שמשולם אך ורק לעניים לפני החג על מנת לאפשר להם לחגוג את החג שיבוא בסיום החודש (אסור למשל לבנות בכסף הזה מסגד אלא צריך לחלק אותו אך ורק לעניים). בנוסף, אני אשלם 16 ש"ח בעבור כל יום שבו אשתי לא צמה, ובסך הכל 480 ש"ח. חישוב קצר מעלה כי בכפר שלי ישולמו מאות אלפי שקלים אך ורק בחודש הזה לצורך קיום מצוות דתיות, שלא נדבר עם יתר השנה.

עלי לציין שהכסף הזה לא הולך אך ורק לטיפול בבעיות העוני, למשל בכפר שלי היו עודפים של כסף, לכן מזה כארבעה שנים נוהגים אצלנו לחלק מהכסף הזה מלגות לסטודנטים. בכסף הזה גם הוקמה עמותה נשית לקידום הנשים בכפר, הוחלט גם לשפץ מבנים ישנים בתוך הכפר, ולארגן קייטנות לילדים ואירועים חברתיים (כמו למשל אירוע להחלפת ספרי לימוד), תרומות לבתי ספר, אירועי תרבות ועוד.

בנוסף, אצלנו במגזר יש את המשפחה שמהווה בעבור כל אחד ואחד רשת חברתית שמגינה עליו בפני עוני או אירועים חריגים (כמו למשל איסוף תרומות להשתלות, או איסוף תרומות לאדם שהעסק שלו נשרף וכדו' - ואלה דוגמאות מהמציאות של הכפר שלנו).

לפני כחודש, החלטתי להתנדב בתוכנית שכר מצווה, שהיא תוכנית של לשכת עורכי הדין שעוסקת בין היתר בהענקת ייצוג וייעוץ משפטי חינם לאוכלוסיות חלשות. בשיחה שהייתה לי עם רכז התוכנית במחוז צפון הופתעתי שהתוכנית לא פעילה במגזר הערבי בצפון. לפי דבריו, הם ניסו את התוכנית הזאת באחד הכפרים באזור משגב והם חילקו עלונים ועשו פרסום לתוכנית והתחננו לאנשים שיבואו לקבל ייצוג משפטי חינם ואף ואחד לא בא, לבסוף הם החליטו להתמקד במגזר היהודי ובעיר נצרת. אני אישית שובצתי באחת הערים היהודיות הקרובות למקום מגוריי. רכז התוכנית סיכם ואמר "שאין אצלנו בכפרים עוני, או שיש עניים והם מתביישים להכריז על עצמם כעניים הזקוקים לסיוע".

לא יודע מה יותר נכון, אבל בכפר שלי אין עניים, כך לפחות אני חושב.