אתמול בלילה קרה משהו שלא קרה המון זמן, כנראה כי הייתי שיכור.
לא הצלחתי לישון כי חשבתי עליה.
כשאני מעיף מבט בפוסט שכתבתי לפני כמה ימים אני לא יכול להתעלם מהעובדה שוויתרתי על כמה פרטים חשובים בנוגע לקשר שלי עם האקסית.
כמו למשל הרמה המטורפת שבה הערצתי כל ס"מ בגוף שלה, שאהבתי עד כאב כל יציאה מפגרת שלה,
וכל חיוך שלה שהיה עושה לי מין תערובת של אושר ופחד תהומי. פחד לאבד.
בפוסט הקודם קיצרתי עד כמה שאפשר ונוצר הרושם שסתם הייתי מגעיל אליה בלי שום סיבה במשך רוב הקשר,
אז לא, אולי כדאי שאני אתחיל מההתחלה:
ברגע שהתחלנו לצאת הרגשתי כאילו אני מגשים לה חלום (היינו ידידים בערך שנה לפני כן והיא הייתה דלוקה עליי המון זמן)
והייתי החבר הראשון שלה.
לא חשבתי שאני אתאהב בה אבל נתתי לזה צ'אנס. עם הזמן הקסם\הקללה שלה התחילו לפורר את כל מה שהאמנתי בו לפני כן.
אחרי כמה חודשים כבר הייתי שלה.
הייתי בטוח שהיא האחת שלי, בכל פעם שהסתכלתי עליה פשוט ראיתי את האמא של הילדים שלי.
לא היה לה ביטחון עצמי בשמיים או כריזמה מטורפת, ממש לא. היא כבשה אותי בשקט, בעדינות.
אחרי שהיא ראתה כמה אני מאוהב בה, והביטחון העצמי שלה התנפח פי כמה בזכות המחמאות שלי וההערצה שלי אליה,
היא שיתפה אותי בעובדה שהיא לא רואה את הקשר כמוני.
היא לא ידעה אם אני האחד שלה, היא לא אמרה שלא, אבל היא לא ידעה.
היא אמרה שהיא אוהבת אותי ברמות הכי גבוהות שהיא הכירה אבל היא פשוט לא מסתכלת על העתיד הרחוק.
עם הזמן התברר שזה לא רק זה, ושככל הנראה, עם כמה שכואב להודות בזה, אני פשוט אהבתי אותה יותר.
תמיד ניסיתי להדחיק את האופציה הזאת, אבל הגיע שלב שזה כבר היה ברור מדי ולא יכולתי לסבול את זה יותר.
ואז- הקטע שבו התחלתי להתנהג אליה מגעיל הגיע. כי נימאס לי לאהוב אותה יותר ולהחזיק 80% מהקשר הזה.
החלטתי להעמיד אותה במבחן, לדחוק אותה לקצה ולגרום לה להיפרד ממני.
(דבר שהתחרטתי עליו אין ספור פעמים.)
אם היא תחליט לא להיפרד ולנסות לתקן את הקשר, כי היא אוהבת אותי יותר מדי בשביל לוותר,
זה היה מספיק בשבילי.
אבל כמו תמיד, אני מוכן רק לאחת מהאופציות, וכשהצפוי מכל הגיע - היא ויתרה - לא הייתי מוכן לקבל את זה.
אתם כבר יודעים את ההמשך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
