לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

All Secrets Fade


A little hot to be Heaven, isn't it?

Avatarכינוי: 

בן: 35

MSN:  תבקשו, תקבלו.





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2009

Home Sweet what?


חזרתי לסופ"ש בבית,

איכשהו תמיד כשאני חוזר לכאן אני לא מרגיש שזה הבית שבו גדלתי,

שהחדר הזה הוא של מישהו כמוני רק קצת אחר.

אולי זה בגלל שהשתניתי.. מהרגע שהיגרתי לת"א עם החברים ידעתי שזה המקום שלי.

ששם אני אוכל להתפתח באמת, לגלות את עצמי ומעל הכל לעשות מה שאני רוצה.


ועכשיו בכל פעם שאני חוזר לפריפריה לכמה ימים (וזה לא קורה הרבה) הכל מוזר לי.

אני מרגיש כאילו בגדתי בכל מי שהשארתי פה מאחור, ובעיקר בחברים.

אבל כנראה זה רק אני, כי כשאני נפגש פה עם חברי ילדות (שבתקופה זו נטחנים בצבא)

הם מסתכלים עליי בהערצה ומתים לשמוע איך החיים במאורת הרווקים שלי בעיר הגדולה והמטונפת.

ואני לא משקר להם, לא מייפה דברים, גם ככה אני מרגיש אשם.

אבל זה לא מונע מאותו "וואו.. מה הייתי נותן בשביל להצטרף אליכם לשם." לבוא בסוף.


אני לא יודע מה בדיוק הקסם הזה של ת"א,

אבל אני מאמין שאחרי פרק זמן מסויים של החיים שם מתרגלים לראות דרכו.

אתה כבר לא מתרגש אחרי הפעם ה10 שראית את מגדלי עזריאלי מהחלון,

ואתה גם לא קופץ בהתלהבות מכל הזדמנות לצאת לבר\פאב\מועדון אחרי

כמה לילות מטושטשים באלנבי.


ברור שכל ההווייה שם עדיין עושה לי משהו נעים ולא מוסבר,

אך הפחד שזה יחלוף לגמרי לא מרפה ממני.

נכתב על ידי , 25/4/2009 02:15  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-23/5/2009 20:51
 



Letters Keep Me Warm.


כמעט שבוע שלא עדכנתי,

ועכשיו לשם שינוי אני אכתוב על ההווה כי את העבר כבר דחסתי עד כמה שאפשר

לפוסטים הארוכים באופן מטריד שתוכלו למצוא למטה.

 

בימים האחרונים יש לי תחושה מוזרה של חופש ובזבוז של זמן יקר, קצת פרדוקסלי ומאוד מעצבן.

זה בעיקר נובע מההחלטה שלי להפסיק לעבוד בחודשים הקרובים, "כדי להתרכז יותר בלימודים".

זה מה שאמרתי לכולם, אבל זה לא לגמרי נכון.

אמנם הלימודים היו אחד השיקולים, אבל מעליהם הייתה הרגשה שלא הרפתה ממני כבר כמה חודשים- הרגשה של עומס חונק.

אני לא מסוגל להתרכז בכלום כשיש לי יותר מדי דברים שצריכים להיות תחת שליטה,

הכל מתפקשש. בעבודה, בלימודים, והכי חשוב בחיים האישיים.

 

מאז ומתמיד הייתי אדם שמכור לחופש,

כך שלימודים מהבוקר עד הצהריים ועבודה מהצהריים אל תוך הלילה קצת הוציאו אותי מאיזון.

מן הסתם אני אחזור לעבוד בשלב מסויים כי "כסף לא צומח על העצים" וגם לא על ההורים שלי,

אבל לפני שאני אחזור לעבוד אני רוצה לסדר את הבלאגן שיש לי בחיים האישיים.

בעיקר בתחום הרומנטי.

 

עכשיו לנושא אחר:

היום גיליתי שאחד השותפים שלי, לעיתים שתקן ולעיתים נדירות חברי וקשקשן כמוני,

מנהל יומן אישי במחשב שלו.

כשהוא היה בעבודה ניסיתי להתחבר לאינטרנט דרך המחשב שלו ובמקרה מצאתי קובץ שמכיל מספר עמודים בהם הוא תיעד כמה ימים מינואר 2009 הרחוק,

קראתי מתוך סקרנות וגיליתי שהוא דומה לי מאוד בצורת החשיבה שלו

ובדרך שבה הוא רואה ומנתח דברים. על הדרך גיליתי גם כמה סודות שכנראה לא הייתי צריך לגלות.

 

הוא כתב שם מה עובר לו בראש במשך היום, על הפחדים שלו,

ועל עוד דברים שבהם הוא לא טרח (לרוב) לשתף אותנו בתור החברים שלו.

גם אותי הוא הזכיר שם פעם,

בתור חבר טוב שלו שטחן את הפלייסטישן עם חברים מהמכללה על משחקים דביליים בערב שבת.

(אני אישית חושב שאם הוא היה טוב בזה גם הוא מצטרף ^^)

את שאר הדברים (הבאמת מעניינים) אני לא אכתוב מתוך כבוד אליו.

 

קשה שלא להרגיש רע אחרי שאתה קורא ביומן של מישהו קרוב אליך, אבל הבנתי מזה הרבה.

אותם ימים שמתוארים שם מהווים את סופה של תקופה של כמה חודשים בהם הוא היה נעלם לימים שלמים, חוזר רק בערב, ולא טורח לומר לאף אחד איפה הוא היה.

(אנחנו חברים טובים כבר מכיתה ט')

אני ושאר השותפים ראינו שהוא מתרחק ושאנחנו הופכים מחברים לסתם זרים ששותפים לדירה.

יום אחד זה פשוט השתנה והוא התחיל ממש "להידחף" לשיחות בינינו והיה נואש לתשומת לב,

כנראה זו הייתה הדרך שלו לבקש שנקבל אותו בחזרה.

אני כמובן שמחתי לקבל אותו, אחד השותפים פשוט ויתר על החברות איתו אחרי התקופה ההיא.

בכל אופן עכשיו אני רואה דברים באור קצת שונה,

אחרי ש"הייתי בראש שלו" והבנתי מה עבר עליו באותם ימים.

קצת חבל שהוא התרחק במקום לדבר איתנו על הכל, אבל זה מאחורינו.

היום אנחנו כבר חברים כמו פעם.

נכתב על ידי , 23/4/2009 01:18  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-29/4/2009 16:42
 



Dance with the devil


את הפוסט הראשון הפסקתי בנקודה שבה החלטתי להשתנות.

בפוסט הזה אני אספר על כל מה שקרה מאז:


בעקבות הדיכאון שבו הייתי, הרגשתי שכבר לא נשאר ממני כלום,
לא אישיות, לא חלומות, אולי רק חלום רחוק ובלתי אפשרי אחד. להחזיר אותה.
 
ידעתי שאם אני אחזור אליה שוב אני ארגיש רע ואני לא אוכל לסבול את הקשר,

אבל לא היה לי איכפת.
פשוט רציתי אותה קרוב. רציתי להריח אותה, לנשק אותה, להיזכר בסיבה שבגללה אני קם כל בוקר.
בתקופה ההיא של כמה חודשים אחרי הפרידה,

היא הייתה בחלומות שלי, והייתה בסיוטים שלי.
כל העולם שלי התבסס על זכרונות ממנה, מקומות שבהם היינו ביחד,

 כמה תמונות שנשבעתי לעצמי למחוק,
והשירים שלנו, שעד היום עושים לי משהו שאני לא מסוגל להסביר.
כי בסופו של דבר עם כל הסתמיות של הקשר הזה, ועם איך שהיא גרמה לי להרגיש במובן השלילי,
לא שכחתי לרגע את הפעמים ההן שהייתי איתה, הסתכלתי עליה בשקט, ליטפתי אותה ופשוט ידעתי.
ידעתי שאני מאושר כי יש לי אותה, אולי לא להרבה זמן, אבל אני מאושר.
תמיד מעל הרגעים האלה ריחפה תחושה עמומה אבל משכנעת של גורל.
 
לא התכוונתי לוותר, ובתור צילו של האדם שהיא אהבה לא יכולתי לזכות בה בחזרה.
הייתי צריך להפוך את עצמי לראוי בשבילה.
באותה מידה רציתי גם לשכוח אותה לגמרי ולהתחיל קשר חדש ובריא עם מישהי חדשה.
החלטתי לנסות את הכל במקביל, כי מה כבר יכול לקרות?
 
באותה תקופה לא היה איכפת לי מאף אחד ומשום דבר.
פשוט רציתי לעשות הכל כדי להיות מאושר שוב והדיכאון הזה כבר התחיל לעייף אותי.
ראיתי איך מיום ליום העולם מאבד את הצבעים שלו, הדברים מאבדים את המשמעות שלהם,
ואני מאבד את היכולת שלי להרגיש.

יכולתי לעשות הכל, פשוט כי כבר לא היה לי מה להפסיד.
 
יצרתי קשר עם כמה "ידידות עם אופציה ליותר" מהעבר, והכרתי גם כמה חדשות.
פיתחתי במקביל קשר עם כולן,
במטרה להתאמן קצת ולהחזיר לעצמי את הביטחון העצמי והקסם האישי שהלכו לאיבוד.
לפני ששמתי לב הכרתי עוד בנות ומחודש לחודש הרשימה השתנתה.
התרגלתי לנוכחות שלהן בחיים שלי, בלי שהן ידעו בהכרח אחת על השניה.
השותפים שלי מצאו את עצמם לא פעם מנסים לשנן את שמות ה"ידידות" שהבאתי לדירה.
לקח לי קצת זמן להבין מה נהיה ממני... שאני ההפך הגמור ממה שרציתי להיות.
שלא איכפת לי מאף אחת מהבנות האלה, שחלקן מפתחות אליי רגשות,
שאני מנצל אותן בשביל להרגיש טוב יותר עם עצמי,
ושמסיבה כלשהי אני לא מסוגל לפתח כלפי אף אחת מהן רגשות.
 
כל זה לא הפריע לי. לא מהסיבות הרציונליות בכל אופן.
הדבר היחיד שהפריע לי היה זה שאיכזבתי את עצמי, את האני הישן.
ההוא עם העקרונות והחלומות, שהאמין באהבה אמיתית.
 
לאני החדש כבר הייתה תוכנית פעולה, להינות מהכוח ומתשומת הלב ובינתיים לתת לאהבה האמיתית לחכות.
לכן לא ניסיתי לחדש קשר עם האקסית (שמקומה במחשבות שלי הצטמצם מעט בתקופה ההיא),
וגם ככה לא הצלחתי להרגיש כלום לאף אחת מהבנות שהייתי איתן בקשר. -

אז המשכתי במצב הקיים.
האמנתי שהדיכאון כבר מאחוריי, שאני יכול להמשיך ככה לנצח בלי להסתכל על ההשלכות,
אבל בפנים אף פעם לא הרגשתי כ"כ בודד.
אחרי בערך שלושה חודשים כל העניין מיצה את עצמו, תשומת הלב ותחושת הכוח כבר לא נתנו לי כלום.
הגעתי למספר סיטואציות בהן אני עם מישהי בחדר,

פועל לפי האינסטינקטים החייתיים הקדמונים שלי,
ופתאום עוצר הכל - "דיי. זה מרגיש לי מוזר.. אני חושב שכדאי שתלכי".


לא עשיתי את זה בשבילן אלא בשבילי.
עובדה שלא הייתה לי בעיה לומר להן גם לזרוק את הזבל בדרך למטה.
העניין הוא שלא רציתי לשכב עם מישהי שאני לא מרגיש אליה כלום

כי בשבילי זה קודם כל זלזול בעצמי.
כך שלא שכבתי עם אף אחת מהן, חלק מהן קיבלו את זה שלא ניסיתי כמעשה אבירות,
וחלק התחרפנו ולא הבינו למה לא. בכל מקרה משהו פה לא עבד.
אז הייתי צריך לחזור לתוכנית המקורית, היו לי שתי אופציות:
- לנסות לחדש קשר עם האקסית.
- למצוא מישהי אחרת לקשר רציני.
 
דיברתי עם האקסית וקבענו להיפגש, הסתבר לי שהיא כבר מזמן המשיכה הלאה,
גיליתי שיש לה חבר שגורם לה לסבול והם נפרדים בערך כל חודש, קצת שמחתי.

הגיעה לה קצת התנהגות של גבר ממוצע כדי שהיא תעריך את מה שלחבר הראשון שלה היה להציע.
העיקר שאחרי הפגישה הזאת הבנתי שהיא לא הייתה בשבילי,
שהחבר הזה שיש לה הוא בדיוק מה שמגיע לה.
אני יודע שהיא נורא אהבה אותי,

אבל לי זה לא הספיק ובגלל זה אנחנו לא ביחד ואין סיבה שננסה להיות.
היא תמיד תהיה מדרגה אחת מתחתיי.
 
אחרי שנסגר עניין האקסית, התחלתי לנתק קשרים עם רוב הבחורות ההן,
השארתי שלוש בנות ואחרי חודש בחרתי אחת מביניהן.
היא- החברה הבאה שלי.
 
מכיוון שלא יכולתי לבחור לפי רגש, כי כבר לא היה לי כזה, בחרתי לפי מראה חיצוני.
היא הייתה בלונדינית (כמו שאני אוהב), קצת יותר נמוכה ממני (כמו שאני אוהב)

ובעלת עיניים ירוקות (כנ"ל).
החברים שלי היו מטורפים עליה, תמיד שאלו אותי מתי אני מביא אותה לדירה שוב.
אני חושב שלהם היה הרבה יותר קל להתאהב בה מאשר לי.
היא כבר הייתה מאוהבת בי כמה חודשים לפני כן, כך שרק הייתי צריך להדביק את הקצב.
היו בינינו מפגשים שבהם להפתעתי הצלחתי לקבל פלאשים של רגש, או אשליה של רגש.
ממש רציתי לאהוב אותה, אבל עם הזמן אפילו הפלאשים האלה כבר לא הגיעו יותר.
 
יותר מפעם במהלך הפגישות שלנו היא הייתה שוכבת לידי עם עיניים בוהקות מדמעות,

ושואלת בשקט "למה אתה כל כך מרוחק בזמן האחרון?"
היא ידעה את התשובה, כך שיכולתי להמשיך לשכב על המיטה ולשתוק.
 
למרבה הפלא דווקא בתקופה הזאת שמתי לב למשהו מוזר, אני חושב שזאת הייתה אשמה.
התחלתי להצטער על זה שאני פוגע בה, על זה שפגעתי בבנות לפניה,
מבחינתי הייתה לזה משמעות חיובית מאוד:  אני לא יודע איך או למה, אבל המצפון שלי התעורר.
הדבר הראשון שעשיתי היה להיפרד ממנה ולספר לה הכל, היא הבינה אותי ולא כעסה.
אמרתי לה שאני מעדיף להיות לבד כדי לא לפגוע בה יותר.
 
מאז חזרתי לעצמי בהדרגה מבחינה מוסרית, פתאום איכפת לי מהמשפחה שלי, מהחברים,
אני לא יכול לומר שחזרתי להרגיש, לא במלוא מובן המילה. אבל אני מרגיש חי יותר. שאני בכיוון הנכון.
בחודשים שעברו מאז הפרידה (מהחברה האחרונה) נמנעתי מלהיכנס לקשרים עם בחורות חדשות שלא "עשויות מחומר של קשר רציני".

אני לא מוכן לפגוע שוב, או לבזבז זמן על קשרים שלא יועילו לי בכלום.

 

אני יודע מה אני רוצה עכשיו, ואני לא מתכוון לחפש את זה.
אני לא מאמין גדול בגורל, אבל אני מאמין שהבחורה הנכונה כבר תבוא אליי.

 

נכתב על ידי , 16/4/2009 17:41   בקטגוריות אהבה ויחסים  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-24/4/2009 03:04
 



Frozen illusion


אתמול בלילה קרה משהו שלא קרה המון זמן, כנראה כי הייתי שיכור. 

לא הצלחתי לישון כי חשבתי עליה.

כשאני מעיף מבט בפוסט שכתבתי לפני כמה ימים אני לא יכול להתעלם מהעובדה שוויתרתי על כמה פרטים חשובים בנוגע לקשר שלי עם האקסית.

כמו למשל הרמה המטורפת שבה הערצתי כל ס"מ בגוף שלה, שאהבתי עד כאב כל יציאה מפגרת שלה,

וכל חיוך שלה שהיה עושה לי מין תערובת של אושר ופחד תהומי. פחד לאבד.

 

בפוסט הקודם קיצרתי עד כמה שאפשר ונוצר הרושם שסתם הייתי מגעיל אליה בלי שום סיבה במשך רוב הקשר,

אז לא, אולי כדאי שאני אתחיל מההתחלה:

ברגע שהתחלנו לצאת הרגשתי כאילו אני מגשים לה חלום (היינו ידידים בערך שנה לפני כן והיא הייתה דלוקה עליי המון זמן)

והייתי החבר הראשון שלה.

לא חשבתי שאני אתאהב בה אבל נתתי לזה צ'אנס. עם הזמן הקסם\הקללה שלה התחילו לפורר את כל מה שהאמנתי בו לפני כן.

אחרי כמה חודשים כבר הייתי שלה.

הייתי בטוח שהיא האחת שלי, בכל פעם שהסתכלתי עליה פשוט ראיתי את האמא של הילדים שלי.

לא היה לה ביטחון עצמי בשמיים או כריזמה מטורפת, ממש לא. היא כבשה אותי בשקט, בעדינות.

 

אחרי שהיא ראתה כמה אני מאוהב בה, והביטחון העצמי שלה התנפח פי כמה בזכות המחמאות שלי וההערצה שלי אליה,

היא שיתפה אותי בעובדה שהיא לא רואה את הקשר כמוני.

היא לא ידעה אם אני האחד שלה, היא לא אמרה שלא, אבל היא לא ידעה.

היא אמרה שהיא אוהבת אותי ברמות הכי גבוהות שהיא הכירה אבל היא פשוט לא מסתכלת על העתיד הרחוק.

 

עם הזמן התברר שזה לא רק זה, ושככל הנראה, עם כמה שכואב להודות בזה, אני פשוט אהבתי אותה יותר.

תמיד ניסיתי להדחיק את האופציה הזאת, אבל הגיע שלב שזה כבר היה ברור מדי ולא יכולתי לסבול את זה יותר.

ואז- הקטע שבו התחלתי להתנהג אליה מגעיל הגיע. כי נימאס לי לאהוב אותה יותר ולהחזיק 80% מהקשר הזה.

 

החלטתי להעמיד אותה במבחן, לדחוק אותה לקצה ולגרום לה להיפרד ממני.

(דבר שהתחרטתי עליו אין ספור פעמים.)

אם היא תחליט לא להיפרד ולנסות לתקן את הקשר, כי היא אוהבת אותי יותר מדי בשביל לוותר,

זה היה מספיק בשבילי.

אבל כמו תמיד, אני מוכן רק לאחת מהאופציות, וכשהצפוי מכל הגיע - היא ויתרה - לא הייתי מוכן לקבל את זה.

 

אתם כבר יודעים את ההמשך.

נכתב על ידי , 14/4/2009 15:06   בקטגוריות אהבה ויחסים  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-16/4/2009 11:39
 




לא משנה מה אני עושה עם העיצוב: איכשהו בסוף זה תמיד נראה כמו בלוג של אימו בן 14.

 

עצות יתקבלו בברכה [=

נכתב על ידי , 10/4/2009 16:48  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Devil Angel- ב-27/5/2009 23:03
 



לדף הבא
דפים:  

3,684
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Devil Angel- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Devil Angel- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)