להסתכל מלמטה.

שלום [:

בהתחלה רשמתי הקדמה לסיפור שחשבתי עליו.

אבל עכשיו חשבתי על סיפור הרבה יותר מעניין.

אז ההקדמה של הסיפור שונה אבל שמו של הסיפור נשאר אותו שם " להסתכל מלמטה "

* חשוב לי להבהיר : *

אני לא כותבת ברמה גבוהה, לפעמים הכתיבה שלי היא ברמה טיפה גבוהה, ולפעמים היא טיפה נמוכה.

הקדמה

שתי הדמויות העיקריות בסיפור הן אייר (שמעתי את השם הזה איפשהו, והוא ממש מיוחד בעיניי) ובן,

שתי הדמיות גרות בהרצליה פיתוח.

אייר, ( היא הדמות הראשית שמספרת )

היא נערה  בת 15, בעלת שיער חום בהיר, עיניים ירוקות בהירות, גבוהה, וגוף רזה וארוך.

בן, הוא נער בן 15 גם, שיער שחור, עיניים כהות, גבוהה, וגוף מעט שרירי.

בן ואייר הם שני החברים הכי טובים בעולם. הם כמו אחים, הם עושים הכל ביחד.

הכל מתחיל כשהם עוברים לתיכון ביחד.

יש עוד פרטים שיתגלו בסיפור אני מספרת רק את הרקע ואת הרעיון הכללי.

אני יודעת שזה קצת ארוך, אבל זה פרק ראשון. ניסיתי כמה שיותר לקצר.

פרק ראשון

"הלו ? "

" בןןןןןןןןןן ! " צעקתי.

" אה ? "

'' אתה בא איתי היום לקניון אני צריכה לקנות בגדים למחר! " אמרתי בהתלהבות.

'' בשביל מה את צריכה בגדים אף אחד לא יסתכל עלייך, יסתכלו עליי. '' צחק.

'' בטח מושלם שלי, ברור שיסתכלו עלייך בגלל זה אמא שלך אומרת שאני מההמת וחבל שאני מסתובבת עם קוף כמוך ''

'' חחחחח, טוב אז מתי ? ''

'' היום בחמש תבוא אליי ונלך. ''

-

צלצול הפעמון, בן הגיע.

'' באת בזמן, לא מתאים לך '' אני והוא אף פעם לא מתחבקים או נותנים נשיקה, אנחנו פשוט לא כאלו, הוא כמו אח שלי.

בן נכנס, הסתכל עליי במבט רציני והסתכל לי עמוק בעיניים

'' אכלת היום משהו ? ''אמר ברצינות.

'' כן. '' אמרתי וסובבתי מהר את הראש. שיקרתי.

'' אייר, אני רציני, את יודעת כמה זה חשוב נכון ? ''

'' כן כן אל תדאג אני יודעת,אכלתי העוזרת הכינה לי. '' שוב לא הסתכלתי.

אני לא מסוגלת להסתכל למישהו בעיניים ולשקר.זה שובר אותי.

-

אני והוא נכנסנו לקניון, וחיפשנו דברים לקראת היום הראשון ללימודים בתיכון החדש.

בן מצא מכנס וחולצה מקרוקר, ואני מצאתי כמה דברים נחמדים בכל מיני חנויות.

'' יופי, פספסנו את המעלית בגללך ! '' בן אמר בצחוק.

'' יוו ! חוצפן זה אתה אשם ! '' אמרתי ונתתי לו דחיפה קטנה בכתף.

שתינו צחקו, ועשינו קצת רעש, עד ששמתי לב מה קורה מסביב, והבחנתי בדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי.

הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת קצרה, עם ג'ינס בהיר זרוק כזה. עיניים בהירות, ושיער שחור.

הוא עמד שם עם כמה חברים ולא הפסיק להסתכל עליי.

בן קלט, ואחרי שכבר חזרנו הביתה דיברנו על זה.

'' אז מה, ראיתי מה היה עם ההוא שלא תחשבי שלא . ''

'' מי זה ההוא ? ''

'' אייר, נו מה אני החבר הכי טוב שלך, את יודעת שאני מכיר אותך הכי טוב בעולם. ''

'' הוא כזה חתיך ! '' צעקתי פתאום. הוא פשוט קורא אותי, אני לא יכולה להסתיר ממנו כלום.

'' נו אז למה לא הלכת לדבר איתו ? ''

'' לא מה .. אני לא כזאת '' .

-

שבע ורבע בבוקר.

'' אל תפני לי מקום לצידך, תתמודדי אני הולך, תחייכי את יודעת, אל תשמרי לי ...''

'' הלו ? '' אמרתי בקול ישנוני ופתחתי חצי עין.

'' יאלה לקום ! '' בן צעק לי בטלפון

'' מה ? אה . טוב . אני קמה .. '' אמרתי בבלבול.

'' אני אצלך בשמונה, ואל תאחרי לי ! ''

-

אני ובן הלכנו כיוון הבית ספר, מתרגשים לקראת היום.

בשמונה ועשרה כבר היינו בשער.

'' יאלה, נכנסים ? '' בן אמר.

שתקתי כמה שניות והסתכלתי על בית הספר. '' יאלה נכנסים '' אמרתי בחשש.

אני ובן נכנסנו אל תכיתה שלנו, התיישבנו בשולחן אחד לפני אחרון, אחד ליד השני.

אני הייתי במין הלם כזה, מנסה להבין איך אני עוברת פה 3 שנים.

'' אל תדאגי, אני פה. '' בן אמר ברוגע וחייך.

חייכתי חזרה, זה כ"כ הרגיע אותי.

אחרי שתי דקות, התקרבה אלינו מישהי בעלת גוף משגע, עיניים ירוקות גדולות ושיער בלונדיני.

'' הופה '' השעינה את ידייה על השולחן שלנו.

'' אותך אני לא מכירה. שחר, ואתה ? '' וחייכה חיוך מבריק שחשף שיניים ישרות ולבנות.

'' אממ .. בן '' בן אמר וחייך. אבל ראיתי שהוא לא ממש התלהב ממנה. אני מכירה אותו.

'' בן .. חדש פה לא ? '' שאלה.

'' כן. ''

'' רוצה שאני .. '' התקרבה אליו יותר קרוב.

'' יכיר לך את כולם ? '' אמרה יותר בשקט. כאילו מנסה לפתות אותו או משהו.

'' אוקיי . '' בן אמר וחייך.

'' אז בוא איתי בהפסקה, אני אכיר לך '' אמרה וחייכה חיוך רחב. היא הייתה כ"כ יפה.

בן ישר הסתכל עליי, ואני הזזתי את הראש, שיעשה מה שבאלו. לא רציתי להראות לו שהוא חייב להיות איתי כל הזמן.

בדיוק היה צלצול שקטע את השיחה שלהם.

היא התקדמה למקום שלה ואמרה :

'' אל תבריז לי . '' וקרצה.

בן לא חייך חיוך קטן כזה ומיד הוריד אותו שהיא הסתובבה.

המורה נכנסה לכיתה והתחילה לדבר ולדבר ולדבר.

ממש נפגעתי מזה שבן לא אמר לשחר כלום.

אבל אני לא רוצה לדפוק לו קטע, זכותו להיות עם מי שבא לו.

'את רוצה שאני אגיד לה שלא ? ' הוא שלח לי פתק.

' לא לא לא, תלך איתה אני אחפש לי חברות. אני גם ככה אצטרך לעשות את זה מתישהו'

' בטוח ?'

'כן'

נכנסתי לדיכאון. וידעתי שזה יקרה לי ביום הראשון, ככה זה תמיד. כל תחילת שנה היום הראשון נהרס לי.

וכבר קמתי ככה מהבוקר.

המורה התחילה לקרוא שמות.

לא הקשבתי לה בכלל, זה לא עיניין אותי מי הילדים פה. ובטח לא כמו שחר, שאפילו לא הסתכלה עליי. מגעילה.

חשבתי מלא מחשבות, שקעתי במחשבות, עד שהיא הגיעה לשם 'אורן גיל'

וצעקה '' זה לא יאמן ! אפילו ביום הראשון הוא מאחר ! '' היא צרחה את זה כ"כ חזק.

עד שהוא נכנס. ולא האמנתי שזה הוא.