אדומה

אני כבר לא יודעת אם האנשים שהיו לי קוראים פה....אני לא יודעת מה קורה אתכם ובכנות זה הורג אותי.

אני מתגעגעת בטירוף...לחיים שהיו לי.

לחדר בוגרים...לרחבה למוזיקה לשטויות...שלנו.

לזה שאילן היה בא עם האוטו והיינו הולכים לרכבת...

לזה שהייתי רואה את ממבר ינון וירדן מרחוק והייתי מאושרת.

לשיחות שטות עם רפאל וההשוואות הכ"כ מטופשות של פורים.

לפוזי וחני שהתקופה אתכן בהחלט לא נשכחה.

לירדן כהן שנסעה להודו.

מאור שכ"כ כיף לראות אותו מרוצה.

להטרדות המיניות שלי על אור שפיר.

לכולם באמת לכולם במכבי.

אבל תכלס ביננו הכי הרבה געגועים אני שולחת לבנים שלי...

לינון שבאמת אני מתגעגעת אלייך כ"כ שבא לי לבכות.

לממבר שאין לי מושג מה איתך ולא ראיתי אותך כ"כ הרבה זמן ואני כ"כ מקווה שאתה בסדר וטוב לך.

לירדן שאני הכי מתגעגעת לשיחות שלנו והמון זמן לא הייתה לנו אחת.

לרפאל שהלכנו לאיבוד באיזשהו שלב ואתה חסר לי.

אני מתגעגעת לשטויות לחוויות לצחוקים לזה שינון תמיד מבין ותמיד יכוון.

 לזה שלא צריך להגיד לממבר כי הוא כבר יודע לפי העיניים שלי .

ולזה שלא משנה באיזה מצב אני תמיד ירדן יקרע אותי מצחוק או סתם יספר סיפורי מיתר למיניהם וכולנו נתמרמר על זה ששמענו את זה אלף פעם.

 ורפאל שלא מפסיק לדבר על בנות ואם אין בנות אז יש אלכוהול...{אתה הכי יפה שאתה שתוי}.

אני מתגעגעת אליכם! אני מתגעגעת לתקופה שהיינו יושבים בכיכר...אני מתגעגעת לתקופה שהיינו יושבים אצל שלי. אני מתגעגעת לתקופה שהיינו פורצים לסניף...או ליום הזה על הגשר=]

הכל נראה לי כ"כ ישן..

ואני פה בקיבוץ מבוד בדרום וכל מה שאני רוצה זה לחזור להיות בוגרת אתכם ולהתחבא מחניכים שמעשנים ולברוח בטיולים ולגנוב סיכות ולהסתנן למחסן .

ויש את הדברים האלה שתמיד ישר יזכירו לי אתכם...

אם אני אראה חשמלית זה ישר ינון...

שיר מטומטם זה ישר רפאל...

כבשים זה ישר ממבר..

וכל קעקוע עם אותיות זה ישר ירדן...

אני את השלב המהותי של ההתבגרות שלי עשיתי אתכם..

ואתם עושים אותו בלעדיי..

אז לפחות תזכרו שאני אוהבת מלא.

באמת מלא.