הייי לכולללם ! D:
כמו שאמרתי אני הולכת להחיות את הבלוג הזה,
הייתי אמורה להעלות לפה את הפרק מזמן אבל הוא לא היה מוכן,
אני בתקופה של מבחנים אחרונים שאני חייבת לעבור בהם את הנכשל ><''
אחרת שנה הבאה הלך עליי ..
בקיצור בלי חפירות מיותרות !
פרק ראשון בסיפור MEET YOU THERE
פרק 1 - הרווק:
"אחרי הפגישות שלו עם קייט ויסמין, הרווק שלנו בדרך לפגישה הבאה שלו עם לין, מעניין מה יקרה" קולו של הקריין נשמע ולין התיישבה ליד סבסטיאן בגינה הגדולה.
"אז מה לין? באה לפה הרבה?" הוא שאל אותה בציניות שאיפיינה אותה ואותו, מצחקק קלות ובבת אחת כובש אותה עם החיוך והעיניים הכחולות.
היא הנהנה בציניות כמובן.
"אתה תמיד כל כך ציני?" היא שאלה אותו והוא צחק. "לא תמיד, אבל את צינית אז אני מחזיר לך..לא למדת את זה כבר?" הוא שאל וצחק.
כורך את ידו סביבה ומסתכל בעינייה.
"למדתי כל כך הרבה דברים שכבר הספקתי לשכוח חצי מהם" היא אמרה והתקרבה אל פניו, מנשקת אותו קלות ומחזירה את מבטה לשקיעה.
לפתע צחוקה של לין נשמע ברקע, גורם לסבסטיאן סוג של אי נוחות והוא הביט בה במבט שואל.
"מה כל כך מצחיק?" הוא שאל את הבחורה היפה שהייתה מולו, מלטף את פנייה ומחכה לתשובה. "סתם, אני מדמיינת אותך אבא" היא אמרה והוא צחק.
במשך כל השנים הוא לא חשב על זה כל כך, אבל עכשיו? הוא עוד מעט מתחתן עם אחת מהשלושה שנמצאות איתו, באיזשהו שלב הוא גם יקים משפחה.
כן, המחשבה על זה גרמה לו לצחוק.
"ג'ני שוב את רואה הרווק?? לא נמאס לך?" שאלתי אותה כשירדתי מחדר השינה לסלון.
היא הנידה בראשה וצחקה, מסתכלת עליי ומחייכת לי כמו בכל בוקר, מסמנת לי לבוא להתיישב לידה.
לא הייתה לי ברירה, אבל ידעתי שאני אצטרך להיות איתה עד שהפרק של הרווק יגמר, זה יכל להיות סיוט בשבילי, אף פעם לא סבלתי את התוכנית הזאת, עד עכשיו
הצלחתי להתחמק מהפרקים האלה, אני לא יודע איך אבל איכשהו הצלחתי, אולי הפעם אני גם אצליח?
כל כך רציתי שהיא תרד מהמסך. זה הרי אידיוטי להילחם על לב של מישהו שבהתחלה את בכלל לא מכירה מול עוד 20 בנות!.
"אני רק הולך להכין לי קפה ואני בא.." אמרתי ונכנסתי למטבח. "את רוצה לשתות משהו?" שאלתי אותה מהמטבח, מציץ עם ראשי לכיוון הסלון,
רואה שהיא מנידה בראשה ונדהם ממה שאני רואה בטלוויזיה.
'סבסטיאן הוא הרווק? לאיזו רמה הבן אדם הגיע?' חשבתי לעצמי וצחקתי, ממהר להכין את הקפה וחוזר לסלון במהירות.
"למה לא אמרת שהרווק החדש זה סבסטיאן? איזה פרק זה בכלל?" שאלתי אותה והיא דחפה אותי כתגובה לשאלה הראשונה.
"תפסיק להיות מגעיל, מה רע בזה? וזה פרק אחד לפני האחרון.." היא שאלה וענתה על השאלה השניה,מיד לאחר מכן התחלתי לחשוב על מיליון סיבות.
"יש כל כך הרבה סיבות שבגלל זה התוכנית כל כך כושלת ורעה.." מלמלתי לעצמי וכנראה שהיא שמעה אותי, גיחכתי והסתכלתי על המסך.
היא הוציאה אוויר בעצבים מפיה והביטה בי במבט מלא עצבים.
"מה?" שאלתי בתמימות ולקתי את כוס הקפה לכיוון פי,שותה באיטיות ומתענג על הטעם שלו.
היא המשיכה לנעוץ בי מבטים וגרמה לי להיחנק באיזשהו שלב. "אני עדיין לא מבינה מה קרה עם סבסטיאן!!" היא צעקה וקמה לכיוון המטבח.
כל פעם שאחד מאיתנו היה עצבני הוא היה הולך למטבח וחוזר אחרי כמה דקות, כשהייתי משקיע בהרגל הזה חשיבה הייתי צוחק,
מה כל כך הרגיע את שנינו במטבח?
החלטתי לעזוב אותה, הרי ידעתי שהיא תחזור לסלון בעוד כמה דקות כי יש הרווק, ואין מצב שהיא תפסיד את הפרק הזה.
בזמן שהיא הייתה במטבח החלטתי לראות קצת את התוכנית, אין מה לראות בערוצים אחרים וגם סתם בשביל להעביר את הזמן.
"אז מה? איזה אבא אני אהיה?" הוא שאל אותה וחייך. "אבא מוזר קצת, שיער מסודר כזה אחורה, חח חליפות מצחיקות, והכי גרוע ! נעליים מזעזעות." היא אמרה וצחקה.
'אני אהיה אבא מוזר' הוא חשב לעצמו וצחק ביחד איתה. "נוו.. בשביל מה את פה? בשביל לתקן את כל זה!" הוא אמר והיא צחקה כהרגלה.
הזמן שהיה לו עם לין גרם לו להנות מכל רגע, הוא כל כך אהב להיות איתה.
מתוך שלושת הבנות שנשארו בוילה, עם לין הוא הכי אהב להיות, למרות שהרגשות כלפייה היו חלשים יותר ההנאה הכי גדולה הייתה איתה,
הוא הרגיש שאיתה זה יכול להתפתח לאנשהו, אבל לא ידע לאן.
'זה כל כך סבסטיאן להגיד את הדברים האלה, הוא בטח חושב כמה מוזר הוא יהיה כאבא' חשבתי לעצמי והמשכתי לצפות בתוכנית, משתעשע כל פעם מחדש.
"אני שונאת שאתה גורם לי להיות לבד במטבח.." ג'ני חזרה אחרי כמה דקות וצחקה. "המטבח מפחיד אותך בייב?" שאלתי אותה בציניות והיא כתגובה זרקה עליי כרית.
ידעתי שזה יבוא. זה היה צפוי - כל כך צפוי.
היא התיישבה ליידי, מביטה בי במבט מצטער, לא יכולתי שלא להיכנע למבטים שלה, כבר 5 שנים שאני איתה ואני אף פעם לא נכנע אלייהם, אז עכשיו כן?
"תפסיקי עם המבטים האלה! את יודעת שאני לא יכול לעמוד בהם.." אמרתי לה והיא נישקה אותי, משתיקה אותי.
היא תמיד ידעה להשתיק אותי כשלא רצתה לשמוע את מה שאני אומר, זה שיגע אותי, אני לא יכולתי אפילו לגרום לה לגמגם, אז לא נדבר על שתיקה.
לפעמים היא הייתה יכולה פשוט לזרוק מבט והייתי שותק, לפעמים היה לוקח לה שעה להשיג את השקט שהיא רוצה, היא הייתה מעצבנת, אבל בכל זאת אהבתי אותה.
"מה פספסתי ברווק?" היא שאלה. 'יש, היא חזרה לדבר איתי!, היא שברה שיא' עברה בראשי מחשבה ילדותית שהעבירה בי גיחוך קל.
היא הסתכלה עליי והתפלאה, אני בטוח שהיא ידעה מה חשבתי באותו הרגע, המילים שבאו אחרי זה הסבירו לי הכל. "אתה כל כך ילדותי" ידעתי שהיא ידעה!
אחרי כמה שניות היא ביקשה שוב תקציר של החמש דקות שהיא פספסה וכמובן שלא יכולתי לעמוד בפרצוף היפה שלה, והסברתי לה מה קרה.
הכל, מהשנייה שהיא עזבה עד הרגע שהיא הגיעה.
"אני אומרת שהוא יבחר בלין או ביסמין" היא אמרה בהחלטיות שגרמה לי לצחקק, סבסטיאן בחיים שלו לא בחר בין שתיי בנות, היה קשה לי לראות אותו במצב הזה,
אני במקומו הייתי מתאבד.
"אם את אומרת.." אמרתי ולגמתי את מה שנשאר בבת אחת מכוס הקפה, משמיע את הרעש שג'ני כל כך שונאת ומצחקק, מסתכל עלייה ושם לב שהיא בכלל שקועה בסדרה.
אחרי כמה דקות שבהם גם אני דיי נשאבתי לסדרה ג'ני הסתכלה עליי פתאום.
"מה?" שאלתי אותה תוך כדי מבט אל הטלוויזיה.
"במי אתה הייתה בוחר במקום אהוב ליבך סבסטיאן?" היא שאלה בלעג אבל נשמע שהיה משהו רציני במילים שלה.
הסתכלתי עליה במבט של 'את רצינית?' והיא צחקה, ואחרי כמה שניות דפקה בי פרצוף רציני וכנראה שהיא חיכתה לתשובה.
"ברור שבקייט!" אמרתי בהתלהבות, אפילו לא ראיתי פרק שלם וכבר החלטתי.
"קייט? למה?" "ככה, תסתכלי איזו כוסית, היא יפה, מאוד יפה, מאוד מאוד יפה, מאוד מאוד מאוד יפה.." התחלתי לומר והרגשתי את ידה של ג'ני בחוזקה על כתפי.
ראיתי את מבטה העצוב בעינייה, הקנאה השתלטה עלייה, כמו תמיד.
"קנאית שלי.." אמרתי והתקרבתי אלייה, מנשק אותה בעדינות ומצחקק. "תפסיקי להיות קנאית, הן לא ברמה שלך אפילו.." מלמלתי וחיבקתי אותה.
המשכנו לראות את התוכנית ולבסוף קייט היא זאת שהודחה או עפה, מה שזה לא יהיה.
"קייט הא?" היא שאלה אותי בציניות בסוף התוכנית וצחקנו ביחד.
גיחכתי קלות כשנזכרתי ברגע שירדתי מהחדר שינה לסלון, כשחשבתי שאני אנסה להתחמק מג'ני ומהתוכנית המטופשת הזאת, ועכשיו? אני אחרי הפרק של הרווק,
פרק שלם כמעט ראיתי, שברתי שיא.
היא נשענה עליי עוצמת את עינייה ופוקחת אותן, מסתכלת עליי מלמטה וצוחקת. "מה עכשיו כל כך מצחיק?" שאלתי אותה והיא המשיכה לצחוק, נכנסת להיסטריה.
"האף של.. שלך.. מ... מצחיק מלמטה.." היא אמרה בקטעים תוך כדי הצחוק ומיד הסתרתי את אפי.
"בוגר נורא ג'ני, האף שלי זה דבר מאוד מיוחד, אני קשור אליו ב.. ב.. בכל מיני תאים" אמרתי לה והיא המשיכה לצחוק, אפילו עוד יותר חזק ואני הצטרפתי אלייה.
היא הסתובבה עם פנייה אל פניי, מנשקת אותי וצוחקת תוך כדי.
"ג'ני את חייבת להחליט.."אמרתי והיא הסתכלה עליי במבט רציני. "תירגעי ! הכוונה שתחליטי בין נשיקה לצחוק.. זה לא הולך ביחד" אמרתי והיא דחפה אותי ויצאה אל החצר.
כמובן שהלכתי אחריה, לא יכולתי להיות שנייה בלעדייה חוץ מהזמן שאני ישן, אני הרי לא ממש מרגיש אם היא באמת ליידי או לא.
היא שכבה על הדשא מתחת לעץ התפוח שבא ביחד עם הבית, עד עכשיו אני לא מבין איך הוא שרד את הקור של קנדה.
עינייה היו עצומות, התקרבתי אליי ונשכבתי על ידה עם ראשי על ביטנה. "פייר!!!!!!" היא צעקה ופקחה את עינייה, מסתכלת עליי במבט מלא עצבים,
יותר מלא עצבים מהפעם ההיא ששתיתי לה את המיץ תפוזים, מלא עצבים יותר מהפעם ההיא ששרתי לה את השיר שהיא הכי שונאת, יותר מלא עצבים מהפעם ההיא..
"הכאבת לי, תהיה עדין" היא זרקה לכיווני וחזרה לעצום את עיינייה.
"ג'ני אני מצטער, את יודעת שאני מצטער נכון?" שאלתי אותה בילדותיות והיא צחקה. "אי אפשר לעמוד בקול הילדותי שלך.." היא מלמלה בשקט וליטפה את ראשי, כמו תמיד.
המשכנו לשחק כמו שניי ילדים קטנים בגינה, דוחפים אחד את השנייה, מדגדגים זה את זו.
'נחמד לחזור אחורה לפעמים, כמה זמן לא היינו ככה' חשבתי לעצמי ואת המחשבות עצרו הדפיקות בדלת.
קמתי בזריזות ונכנסתי הבייתה, פותח את הדלת ומחייך לצ'אק ולאישתו מריאן.
מאז שהלהקה התפרקה אני וצ'אק היחידים ששמרו על קשר אחד עם השני, הייתי בחתונה שלו, הוא בא כל פעם שאני מזמין אותו אליי, אפילו בלי שאני מזמין אותו,
נשארנו חברים טובים בדיוק כמו שהיינו.
"כנסו מה אתם עומדים בחוץ?" שאלתי אותו בציניות והם נכנסו, כמה שניות אחר כך יצאתי אל הגינה לקרוא לג'ני והיא בדיוק נכנסה ונתקענו זה בזו.
החזקנו את ראשיינו וצחקנו. "רק לנו זה יכול לקרות" אמרנו ביחד ונכנסנו אל הסלון.
מריאן וג'ני דיברו על ענייני נשים, משהו שאני וצ'אק אף פעם לא נבין אז תמיד היינו צופים באיזה משחק כדורגל או צוחקים על כל מיני דברים מהעבר, דברים אידיוטים בעיקר.
"אני הולך להביא שתייה" אמרתי וקמתי מהספה, לא יכולתי לראות את הספה יותר, נמאס לי ממנה סופית,
או שאני קונה אחת חדשה כדי לרענן את עייני או שאני לא מתיישב יותר בסלון ממחר בבוקר. אהה ויש עוד אופציה - לצאת לעבוד.
אחרי כמה דקות חזרתי לסלון עם כוסות ושתייה, מריאן חייכה בעדינות אליי וצ'אק עזר לי כשראה שהכוסות עומדות ליפול מידיי, אף פעם לא יכולתי להחזיק יותר מדבר אחד בידיים.
כמו תמיד אני וצ'אק המשכנו לראות את המשחק ומריאן וג'ני המשיכו לדבר.
"אתה יודע על מה חשבתי?" צ'אק שאל פתאום ונהמתי, מסובב את ראשי לכיוונו אך עדיין מביט על הטלוויזיה.
ראיתי בזווית העין שגם מריאן וג'ני מסתכלות עליו ואחרי כמה שניות הסתכלתי עליו, מחכה לשמוע על מה הוא חשב.
"אולי...."
אני לא יודעת מתי הפרק הבא יעלה,
זה לא תלוי בתגובות, זה תלוי בזמן שלי ואם אני אספיק לכתוב אותו !
אני צריכה לכתוב עוד פרק של עונה שנייה בסיפור אחר שלי : )
אני מקווה שתוך שבוע יעלה עוד פרק ^^
בינתיים?
מקווה שנהנתם ושיהיה לכולם שבוע נפללללא (L)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: