מממ...

היי!!! מה קורה?

איתי מצויין. היום קיבלתי מכתב שהתקבלתי לכיתת אל"ץ (אוניברסיטה לפני צבא) ושנה הבאה אני אתחיל ללמוד בה.

איזה כיף!!!! כל כך קיוויתי שאני אתקבל. זהו זה...

שום דבר לא יהרוס לי את היום הזה.

למרות שבד"כ כשאני אומרת את זה אז אני מצאת משהו שיהרוס לי.

לא חשוב! בכל מקרה, אני מאושרת!

עוד משהו... לפי החישובים שלי, עד סוף החודש אני אגיע ל-1000 כניסות!!!

כשאגיע ל-1000 כניסות אני אחשוב כבר מה לעשות.

החלטתי לכתוב כאן איזשהו מקרה מצחיק שקרה לי (עם אחותי הקטנה):

חברה שלי ואחותה הקטנה (חברה של אחותי הקטנה) באו אליי הביתה, באותו הזמן אני ואחיותיי (אחת קטנה ואחת גדולה) אכלנו צהריים. במקרה, אבא שלי היה באותו יום בבית. אחותי הקטנה הראתה לאחותה הקטנה של חברה שלי את אלבום התמונות שלה ואז אבא שלי התחיל להוריד את כל האלבומי תמונות של כל המשפחה. אז את של אחותי הקטנה ראינו ואז הוא הראה את האלבום תמונות של אחותי הגדולה, אחר כך הראה את האלבום תמונות של אחי הגדול ואחרי שראינו את שלושת האלבומים הוא קרא בקול: "ואחרונה חביבה" ופתח את האלבום שלי. פתאום אחותי הקטנה התחילה לבכות!!!!!! זה היה נורא, היא לא הפסיקה לפחות שעה ולא משנה מה ניסינו להגיד לה. אמרנו לה: "יודעת מה אז בואי נראה אותך אחרונה חביבה" אז היא ענתה: "לא! אני רוצה להיות רק אחרונה, לא ראשונה!" אחר כך היא המשיכה לבכות ואז אמרתי: "מה את רוצה? שנחזיר את הזמן אחורה?" אז אחותי הגדולה שכללה את הרעיון ואמרה: "טוב, אבא, תוציא את מכונת הזמן שלנו מהמחסן." כולנו התחלנו לצחוק! זה היה כל כך מצחיק. ואחותי הקטנה?! המשיכה לבכות. (:

כן, כן... יש לי אחות קטנה ובכיינית.

וזהו... סתם מקרה מצחיק. כתבתי אותו כאן בגלל שאני משועממת.

הפוסט הזה פורסם בתאריך: 13/4/2009 (שעה: 00:00 ).

טוב אז... הנה קצת פרטים על השיר של הקטע הזה:

אני לא יודעת אם הבנתם או לא הבנתם אבל לשיר קוראים "אור קורן עליי".

כתבתי את השיר הזה אתמול (טכנית- היום) בלילה (13/4),

אני לא יודעת אם זה קורה גם לכם אבל אצלי, עם כל כמה שאני אוהבת לישון,

אני שונאת לנסות להירדם כך שנוצר מצב שבו אני רוצה שתעלה כבר השמש.

בקיצקץ, ה"מצב" הזה נתן לי השראה לכתוב את השיר...

אור קורן עליי

רוצה שיום חדש יגיע

דרך החלון- את אורו יפציע

אך הלילה כה ארוך ומתיש

אי אפשר להיות יותר אדיש.

נשכבת על המיטה, עיניי סגורות,

סופרת דקה- דקה, לעיתים קרובות הן נפתחות.

הזמן עמד מלכת, בחוץ עדיין חשוך,

עניין ה"לחכות" הוא כה סיבוך.

לפתע שומעת צליל קטן ומתוק,

עיניי שוב נעצמות ושוקעת בסיפור עמוק.

והנה לפתע פתחתי את עיניי,

"האין זה אור שקורן עליי?"

נו?.. נחמד או לא?.. בבקשה תגיבו...

אישית, לא "הכי הכי" אבל בסדר.

[איזו חתימה יותר יפה- זאת שמופיעה למעלה או זאת למטה?]