הרבה זמן שלא.

אמרתי לעצמי שאני צריכה לכתוב כל יום קצת. או פעם בשבוע. ליאור דיין סיפר שהיתה תקופה שהוא פשוט הכריח את עצמו לכתוב כי הוא היה צריך כסף, והוא לא ידע לעשות שום דבר אחר. אמר שככה הוא למד הכי הרבה על כתיבה ועל עצמו. 

השנה האחרונה כמעט והייתה. נאבקתי בהמון דברים. בחלומות שלא הצלחתי לפענח. בזמן אינסופי שזרם לי בין האצבעות ולא ידעתי מה לעשות איתו. עם אנשים שרצו להיות חלק מהחיים שלי ולא ידעתי איך להגיד להם שלא. להגיד לעצמי שלא.

בעיקר פחדתי המון פעמים. פחדתי מהנקודה הזאת בחיים שפשוט צריך להגיע למסקנות. להחליט החלטות. לעמוד מאחוריהן. ברחתי המון פעמים. נעלמתי. נאלמתי. פגעתי באנשים שהיו יקרים לי, כי לא ידעתי לבקש מהם קצת זמן, קצת מרחק, לא ידעתי להסביר מה אני מרגישה כי לא ידעתי מה אני מרגישה.

בין לבין, פגשתי אותו. את הבחור הזה שסובב לי הלב. עוד מעט ועברה שנה מאז שהכרתי אותו. מאז שהלכנו ליד הים, נוגעים לא נוגעים, מדברים על שום דבר ועל הכל ולא היה לו ולי מושג שכל השנה הזאת הוא פשוט יהיה שם. רחוק וקרוב ולידי ומסביבי. בכל צורה אפשרית. כל כך הרבה רגעים ושיחות וחיוכים ודמעות והרגשה כזאת נעימה ופשוטה של בית, שלא היתה מוכרת לי. והוא עדיין כאן. הוא עדיין כאן. זה נעים לי. 

לפעמים זה לא מובן לי איך כולם מסתדרים בעולם הזה זוגות זוגות ואיך המון פעמים זה נראה מהצד כל כך ברור מאליו שתפגוש בן אדם ושפשוט תרצה שהוא יהיה חלק מהחיים שלך. חלק כל כך חשוב מהחיים שלך. ולי זה תמיד היה נראה לי מפחיד כל כך להכניס בן אדם ללב שלי ולראש שלי ולתת לו להיות מספיק חשוב כדי שכל מילה שלו תרעיד אצלי משהו. לקבל את העובדה שיש בן אדם שמסוגל לגרום לי לחייך ולבכות ולהזיע ולפחד ולאהוב ככה חזק. ככה שלא הכרתי.

השנה הזאת לימדה אותי לנשום. לימדה אותי מה המשמעות של חופש. של יצירה. לימדה אותי להיות יותר עצמי. לשאול את עצמי המון שאלות. לסלוח לעצמי על זה שאין לי הרבה תשובות. השנה הזאת ניסיתי להבין מה קורה לי. מה קורה כאן. מה אני רוצה שיקרה. 

הכל היה חזק בשנה הזאת. הכאבים שלי והאכזבות. ההרגשה הזאת של הלבד וההרגשה הזאת של הביחד. הלב. הראש. הכל פעם בבת אחת.

הכל הרגיש לי כל כך מכריע. גם כשהוא לא היה. בעיקר כשלא.

אולי זה מוקדם לסכם תקופה. אולי אף פעם אי אפשר לסכם. 

אבל אני כן מרגישה שלמדתי על עצמי ואת עצמי. שאני רגועה יותר עכשיו. 

וזה נחמד לי. לאהוב מישהו אחר. 

וזה נחמד לי, ללמוד לשחרר.