אז זה הסוף.

שמרתי עכשיו את כל מה שכתוב פה. תיקנתי רווחים ורשמתי תאריכים.

השיננית אתמול אמרה שזאת התחלה של נסיגת חניכיים, ואפשר לעצור את זה. אפשר להגיד שאני מבוגרת עכשיו.

כנראה ככה סופים מרגישים. 

אני מרגישה צורך להגיד מי אני ואיפה אני נמצאת עכשיו

אבל זה בכלל לא משנה

אני עדיין פה, ביקום הזה, מנסה להסתדר ולהבין חוקים. אני עדיין לא מבינה איך מטוס טס וזה מטריד אותי לדעת שהוא פשוט נמצא לו בשמיים ואנשים מסכימים לדבר כזה לקרות. אבל גם מצאתי אהבה אמיתית וגדולה, זה גם קסם מסתורי בעיניי שאני לא מצליחה לגמרי להבין. 

אני רוצה להבטיח לעצמי שתמיד אכתוב. 

כמו המורה לרישום שאמרה לי בסוף שנה ג', לעולם לא להפסיק.

לא אפסיק.

להתראות.