מבדח ככל שיהיה העתיד שלי היה ונקבע לפי אירועים שהתרחשו בעבר. מילד בן 20 שהאמין שתואר אקדמי הוא ערובה לנאמנות צחקתי בקול. מבחורה שעודנה גורמת לי להאמין שאם לא יגיע עסקה טובה יותר נמשיך להיות יחד צחקתי בקול. על מי את עובדת אני שואל את עצמי שאת כועסת על כך שהסתכלתי ולא נגעתי. על אמון שלא קיים מבחינתי אלא רק בשלב מאוחר, על כך ששופטים וישפטו אותי הלאה על הצלחתי ותו לא. על ילדות שמחה מעורבת בעצב בגלל דור שני. ממי אני אמור להתנצל אם לא מעצמי. כאילו את לא שונה. מצחיקה. מגוכחת. היית זורקת אותי לכלבים אם לא הייתי עושה אז על מה ולמה? את צריכה להתנצל בפניי לא אני בפנייך.
גל - חלום ישן שנעלם. איילה אתן לא קיימות כבר. נראות פחות טוב כבר אין הילה מסתורית סביבכן כולכן אותו דבר נמשכות לאותן דברים. מגוכחות בדרכיכן ואיפו אני בסיפור הזה אם לא באמצע. צוחק ובוכה על מה שהיה ועל מה שיהיה