שום דבר אינו מעייף יותר מאשר לנסות להיות אדם שונה מזה שאנחנו

אני רק בת 17. כמעט בת 18 . לא התנסתי כמעט בדבר,צעירה פזיזה,מרוכזת בעולם שלה.

ככה הייתי לפני שפגשתי אותו.

אהבה ממבט ראשון,מהי? אני אף פעם לא האמנתי שמדובר באהבה שצומחת משום מקום בפעם הראשונה שבה עיניך נתקלות באדם אחר.

ראיתי אותו הרבה פעמים לפני שהתאהבתי בו. עשרות פעמים.

ואז ביום אחד, הסתכלתי עליו,ואז ראיתי.

ראיתי את כל הדברים שלא ראיתי קודם. את הרכות והעצמה במבט, החיוך,היופי, האופי. התאהבתי.

גם עכשיו שאני כבר לא מרגישה אליו את  הסוג המסויים של רגשות שגורם לאנשים לחייך חיוכים אווילים לשמיים הכחולים ולירח המלא, אני יודעת שלעולם לא אשכח אותו.

את השיער השחור המבריק הקצר,העיניים החומות הגדולות,הגבות הישרות,האף-שסולד-בדיוק-בצורה-מדוייקת.

את שאגות הצחוק,את החיוך שמבזיק ונעלם,הילדותיות,הבגרות.

החיבוק החם שתמיד עטף אותי כשהייתי צריכה.

הדרך המיוחדת שלו להגיד בדיוק את הדבר הנכון בלי מילים בכלל.

הנשיקות. הרכות. הביישניות. 

אהבה ראשונה לא שוכחים.ואני לעולם לא אשכח אותך.