הרבה פעמים אני ראיתי בטלויזיה תשדירים שקוראים לתת דגימה למאגר מח עצם והתעלמתי, יותר מזה, אפילו לפעמים עברתי בקניון וחלפתי מול עמדות ההתרמה בלי לחשוב יותר מדי.
שלא תבינו לא נכון,אין לי בעיה לתרום, אני תורם תמיד בסופר,שולח sms תרומה למי שצריך, אבל ממש פיזית לקום ולתת דגימת דם לא עשיתי.
ולא בגלל שיש לי פחד ממחטים או אין לי חצי שעה לקפוץ לקניון רק בשביל זה, האמת? לא הייתה שום סיבה, סתם אדישות.
כשראיתי את עמרי לראשונה, פונה אליי מתוך מסך הטלויזיה ומבקש ממני לבוא ולבדוק האם אני זה שיכול להציל את חייו נשברתי, לא יכולתי להשאר אדיש לילד הגיבור הזה בחייו הקצרים היה צריך להתמודד עם מחלה שאנשים מבוגרים מתקשים אפילו לבטא את שמה.
רוח החיים והאומץ שלו היוו בשבילי השראה, הילד-גיבור הזה הצליח לשבור לי את האדישות, לקום מהכורסא ולעשות.
לא רק שהלכתי לתת דגימה באותו יום מבצע לאיסוף תרומות,גם דאגתי שאני אוכל לגייס כמה יותר אנשים שילכו גם, טילפנתי לכל החברים,עמיתים לעבודה ובני המשפחה והפצרתי בהם ללכת ולתרום.
היום עמרי איננו, המחלה ניצחה, אבל הרוח של עמרי והמורשת שהוא השאיר לנו אחריו ממשיכה להתקיים.
אנו ערבים זה לזה, אם נניח לאדישות שעוטפת אותנו נוכל לחיות במקום טוב ואוהב הרבה יותר.
אז אם עדיין לא תרמתם דגימת דם למאגר מח העצם, עשו זאת באפשות הראשונה שתהיה לכם, ותדאגו שכמה יותר אנשים ילכו לתרום.
לזכרך ילד-גיבור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dandin