היה קשה להתעלם מהקרקס התקשורתי בנושא דודו טופז, לכל מקום שהלכתי אנשים דיברו רק על זה, אתרי האינטרנט היו מלאים בכתבות, עידכונים וניתוחי אופי והערכות פסיכולגיות של מר טופז.
חוץ מסיקור קצת פרוורטי של העיתונים וכל מהדורות החדשות גם קיבלתי עידכון בsms בנייד(ואני לא מנוי בשירות עידכונים!!!).
כל הכבוד!!! טופז הודה באשמה, האמת יצאה לאור והצדק כנראה יעשה.
אבל האם באמת נעשה פה צדק? האם "כלב השמירה של הדמוקרטיה" הפך לכלב טריפה?
אנו צרכני תקשורת אובססיבים, מכורים, כל פעם זקוקים למנה יותר קשה,טראגית, פורונגרפית..והתקשורת, מספקת את הסחורה מבלי לקחת על עצמה את האחריות לסיקור חדשותי,הגון אחראי ואיכותי.
ולא רק שיקול של איכות יש פה, גם שיקול של כמות, מינון זו לא מילה גסה,כן, על העורכים יש גם אחריות על מינון בריא של סיקור חדשותי.
ולא רק בזה התקשורת אשמה, המרדף האין סופי שלהם אחרי אחוזי הצפיה, אחרי הדבר החדש הבא, הצעיר, הרענן..הם שכחו את האומנים הותיקים, אנשי הבידור עתירי הניסיון ופשוט קברו אותם בעודם בחיים.
אני לא מצדיק או מקל בחומרת האשמות שיש נגד מר טופז, ש לי אפס סובלנות כלפי אלימות, אבל זה רק ממחיש בצורה קיצונית תחושה של הרבה אנשים מבוגרים שהתקשורת מוקיעה אותם.
אני מקווה שאחרי שהנשרים והעיטים יעופו וישאירו את שאריות הפגרים להרקב בשקט נוכל ללמוד משהו מכל הפרשה העצובה הזאת, אולי על התקשורת ואולי גם על עצמנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dandin