אם אתם חובבי אתרי חדשות כמוני בטח נתקלתם בכתבות על האומן הברזיאלי גיל וסנטה שהציג השבוע תערוכה של רישומי פחם של עצמו רוצח שורה של מנהיגי העולם.
"ויסנטה, בן 52, טוען כי הרישומים האלימים עוזרים לו לשחרר את כעסיו על מנהיגי העולם. "בשבילי זה תענוג גדול. אם הייתי מצייר מישהו אחר לא הייתי מקבל את תחושת הקתרזיס, אני מרגיש ששטפתי את נשמתי", אמר וינסטה.
אגודות שונים בברזיל קראו להוריד את הרישומים השנויים במחלוקת מהתערוכה בסאו פאולו, בטענה שהם מעודדים אלימות, אך מארגניה סירבו בתוקף. למי שמעוניין, סדרת הציורים מוערכת בכ-260 אלף דולר." (מאתר מאקו)
אני לא חובב אומנות גדול או מתיימר להבין בה, אבל ברור שמעבר לכישרון של הבחור לצייר יש לו כישרון אדיר לזעזע .
אבל מעבר לכך,וזאת אני מניח גדולתה של אומנות,הבחור גרם לי לחשוב, הוא לקח אנשים רבי השפעה וכח והקטין אותם,שם אותם במצב הכי פגיע שאפשר לשים בנאדם ובכך האניש אותם.
פתאום אתה מסתכל אחרת על אותם אנשים שמשפיעים באופן ישיר או עקיף על העולם שלך,אותם מנהיגים שקובעים החלטות מכרעות על הכלכלה ועל הביטחון העולמי,מנהיגים שבהחלטה אחת יכולים לגרום לאלפי חיילים לנסוע לקצה השני של העולם להלחם או להחליט שבא להם לפתח פצצה גרעינית שיכולה לחסל מליוני אזרחים בשניה.
ועכשיו הם נראים לך קטנים ,עלובים,אנושיים.
אז לפעמים אנחנו שוכחים שגם לאחמדניג'ד יש רגשות וגם "הוד מעלתה" המלכה אליזבת מפליצה לפעמים, ואני בטוח שגם ל"הוד קדושתו" האפיפיור עולות מחשבות זימה מדי פעם.
הרי זה טבעי, כולנו בני אדם וביסודנו אנחנו דומים אחד לשני יותר ממה שאנחנו שונים, לכולנו יש רגשות וצרכים, לכולנו יש תשוקות ושאיפות, לכולנו כאבים ,פחדים וחששות.
הציורים של ויסטה גרמו לי לראות את פשטות הדברים,הרי שאנחנו אלה שהענקנו את הכח הזה לאותם אנשים ואנחנו אלה שיכולים לקחת אותו מהם.
נכון זוהי אמירה פשטנית למה שקורה למעשה בעולם אבל אנחנו יכולים גם לקחת את המשפט הזה לעולם הפרטי שלנו,הרי שגם אנחנו נותנים כח רב לגורמים רבים בחיים שלנו,אם זה בני זוג,חברים,מעסיקים או אפילו ובעיקר החששות והפחדים האישיים שלנו.
הרבה פעמים אנחנו מעצימים חששות לפחדים הרבה יותר גדולים ממה שהם ומהססים להתעמת איתם,אולי אנחנו צריכים לקחת מהכח שהענקנו להם, אולי לפעמים צריך לצייר לעצמנו בדמיון מצמידים להם אקדח ברקה כדי לראות שהם הרבה יותר קטנים ממה שחשבנו.
בהתחלה חשבתי לסיים את הפוסט בטון אופטימי עם קלאסיקה של ג'ון לנון,אבל נראה לי השיר הזה הרבה מעביר את המסר,את האופטימיות נשאיר לפוסט הבא :-) כמו תמיד שמח לתגובות ותובנות..מבטיח לענות לכולם