דני מחפש תשובה

כבר תכננתי פוסט מיוחד לחנוכה..פוסט על חג האורות והניסים והאנלוגיה לחיי היומיום שלנו..כבר בניתי משפטים בראש איך אנחנו יכולים לגרש את החושך הפנימי שלנו ולשים לב לניסים הקטנים שמתרחשים מדי יום ואנחנו מתעלמים מהם.

השרפה בכרמל הורידה אותי למציאות..כמה איתני הטבע חזקים מאיתנו..ישבתי והתבוננתי בדאגה בצילומי האויר במרקע הטלויזיה וראיתי אנשים קטנים נלחמים בשרפה ענקית..כאילו אלוהים שיחק בגפרורים..כמו ילד קטן שמחרב קן נמלים עם מקל..

ואז הבנתי.. נכון, אנחנו אמנם זקוקים מפעם לפעם שהטבע יזכיר לנו כמה אנחנו קטנים,חלשים לעומתו..אבל אולי הוא גם מזכיר לנו כמה אנחנו גדולים, כמה תעצומות נפש יש לנו, כמה כוחות עצומים יש ברוח האדם שאפילו הטבע עם כל גדולתו לא יכול לה.

אותם אנשים קטנים שנראו מתצלומי האויר היו אנשים גדולים שנלחמו בחירוף נפש כדי להציל אנשים שאינם מכירים..בני אדם שסיכנו את חייהם כדי להושיט עזרה לאחרים.

וגם מחוץ למרקע ראיתי אנשים גדולים, שמבקשים לסייע או מביעים דאגה..אפילו אם רק יושבים מול הטלויזיה,דואגים..מתפללים לשלומם של אלה שנלחמים בלהבות.

נכון, אנחנו זקוקים לנס..אחד גדול שיציל אותנו מהאסון הזה ושהשרפה לא תגבה עוד קורבנות יותר ממה שכבר גבתה..בנתיים אנחנו גם מודים על כמה ניסים קטנים שאולי סייעו לאנשים שם בקרב מול האש.

מבחינתי הנס הכי גדול זה אותם נשים וגברים אמיצים שבמסירות ובהקרבה מסייעים ונלחמים למען האחר-ומעבר לכך, עם שכולו מאוחד יחד בדאגה ובאכפתיות..

הפוסט מוקדש לזכרם של ההרוגים,להחלמה מהירה ומלאה של הפצועים ולחזרתם במהרה ובשלום של לוחמי ולוחמות האש שלנו!!!

עם ישראל גאה בכם!!!