דני מחפש תשובה

הרבה זמן שלא כתבתי בבלוג..אולי כי אין לי כח להיות יצירתי..אולי כי סופסופ פתחתי כרטיס באטרף..

כבר היה לי כרטיס באטרף..לפני שנה בערך..רק שהתחלתי להתנסות עם גברים..אבל אז לא העזתי לשם שם תמונות..כן..הייתי "קוביה צהובה"..ואני חייב להגיד שהחיים בתור קוביה צהובה היו לא קלים..אף אחד לא פונה אף אחד לא עונה.

אפילו כשלחתי הודעה "היי אין לי תמונות כאן,אני בארון..יש מצלמה במסנג'ר.."לא היה מענה.. אז אחרי שבועיים סגרתי את הכרטיס ואת הפרטנרים לסקס הייתי מוצא בצ'טים..

בחודשיים האחורנים,העכבות ירדו..וגם החשש..חשבתי הרבה על לפתוח כרטיס חדש עם תמונות..יום אחד בלילה החלטתי שזהו..מספיק לחשוב..

מהר צילמתי תמונות גוף במצלמה של המחשב..צילמתי את הבטן חשופה שזה אחד החלקים בגוף שאני יותר אוהב בעצמי וגם את פלג הגוף העליון..האמת התמנות יצאו יפה יחסית לאיכות של המצלמה..הוספתי עוד כמה תמונות פנים מהפייסבוק ופתחתי את הכרטיס.

את תמונות הגוף שמתי גלויות ואת תמונות הפנים שמרתי בפרטי.

האמת, לא ידעתי את גודל האפקט..תוך חצי שעה חלונית ההודעות התמלאה..מדהים מה קצת בטן חשופה ותמונת גוף יכולים לעשות...

קצת התבלבלתי אז יצאתי מהאתר..אבל אחרי כמה דקות חזרתי שוב..

התחלתי להתכתב עם כמה בחורים ואפילו החלפנו תמונות פנים..חלק מהם זכרתי עוד מעברי כקוביה צהובה..קצת עצבן אותי אבל יכלתי להבין אותם..

חלק מההודעות והעקבות היו ממש מחמיאות..הרגשתי שזה קצת עולה לי לראש ושאני נהיה שחצן..אז יצאתי שוב מהאתר כדי להחזיר את הרגליים לקרקע.

אחרי שעה חזרתי שוב,קצת יותר צנוע הפעם..ובין כל ההודעות הייתה הודעה אחת מקוביה צהובה "היי,אין לי כאן תמונות פנים,אני בארון אבל יש מצלמה במסנג'ר..".

חייכתי לעצמי..וישר עניתי..הרי גם אני הייתי קוביה צהובה :-)

בפעם הבאה אני אספר מה למדתי בשבוע באטרף..גם עלי וגם על אחרים

תמיד שמח לתגובות :-)

היה היה חייזר , הוא היה נראה כמו בן אנוש עם רגשות אנושים ותכונות אנושיות,אבל לא הבין את שאר בני האדם.

יום אחד הרגיש החייזר תחושה שלא הרגיש קודם, מין עצבות וריקנות.

הוא לא הבין למה הוא מרגיש ככה,הרי היום יש שמש והוא אוהב כשיש שמש,היום הוא אכל שוקולד בבוקר,ושוקולד תמיד עושה לו מצב רוח.

החייזר החליט ללכת לטייל,הוא תמיד אוהב לטייל ברחוב ולהתבונן בבני האדם...הם מצחיקים.

הינה אמא עם תינוק קטן בעגלה,והינה איש שצועק על איש אחר שחסם לו את החניה..ממש יום נחמד, אבל עדיין התחושה המוזרה הציקה לחייזר .

חזר החייזר הבייתה והחליט להכין לעצמו ארוחת צהרים- הוא יכין שניצל!!! שזה ידוע כמאכל שחייזרים מאד מאד אוהבים,זה בטוח ימלא את הקיבה ויפיג את העצבות הזאת.

באמת החייזר טיגן את השניצל והכין סלט ירקות בצד,אכל לשובע ואפילו קינח בעוד שוקולד,ושוקולד להזכירכם תמיד עושה מצב רוח.

הבטן הייתה מלאה,אבל הנשמה הייתה ריקה..הוא נשכב על הספה,פתח טלויזיה,אולי תהיה תוכנית מעניינת שתפיג את העצבות.

אבל גם התוכניות בטלויזיה לא עזרו לזמן רב,לכן החליט החייזר לטלפן לחברו הותיק אדי,אדי תמיד מעודד אותו,הם הולכים לטייל יחד ומשחקים במחשב ורואים סרטים.

הוא לא היסס ומיד חייג לחברו הטוב אדי.

"היי אדי" אמר החייזר בשמחה "מה שלומך?"

"טוב מאד,מה שלומך אתה?" החזיר אדי בחיוך

"מצוין, מה אתה עושה? בא לך ללכת לטייל?" שאל החייזר

"האמת שאני עסוק,קבעתי היום עם חברה שלי.." ענה אדי

"טוב, אולי בהזדמנות..." ענה החייזר בעצבות

"כן,בהזדמנות אחי.." השיב אדי "אני חייב לזוז..החברה קוראת לי"

"להתראות..נדבר..."ניתק החייזר

תחושת העצבות והריקנות רק התעצמה,החייזר לא התייאש,הוא חייזר שמח בדרך כלל ואין סיבה שירגיש עצוב.

מוסיקה!!! זה תמיד מרים את מצב הרוח,הוא שם את הדיסק האהוב עליו.

אבל משום מה,הפעם המוסיקה יותר ויותר העציבה את החייזר הקטן.

שום דבר לא שימח את החייזר,כל אותם דברים שאהב לעשות פתאום נראו לו לא מעניינים,אפילו מדכאים.

הוא פתח את "מילון הרגשות" כדי להבין את פשר התחושה החדשה ולאחר חיפוש קצר מצא - בדידות.

הוא היה בודד.

לא היה לחייזר עם מי לחלוק את ארוחת הצהריים,או עם מי לטייל ולהתבונן בבני האדם,או אפילו מי שיצפה איתו בטלויזיה.

ובפעם הראשונה מאז שהוא על כדור הארץ,החייזר שהיה די מתבודד,הרגיש צורך לחלוק עם עוד מישהו את חייו.

אבל איך?הרי הוא חייזר ולא ממש מבין את בני האדם...הרבה פעמים הוא נפגע מהם ולפעמים בלי להתכוון פגע בהם גם.

הוא מדבר את שפתם,נראה ואפילו יכול להרגיש כמוהם...אבל לפעמים הוא מבין אותם הפוך ולפעמים הם לא מבינים אותו בכלל.

לא קל להיות חייזר.

המשך יבוא...