דני מחפש תשובה

שוב כמויות הלקק מגיעות לשיאן ביום כיפור, מליוני חוטאים שוב מתחנפים לאלוהים העיקר שלא ימית עליהם איזה אסון או שתהיה להם שנה נאחס.

כן, אני דיי שונא את היום הזה, ולו רק שרוב האנשים מבקשים סליחה בסטטוס עלוב בפייסבוק או באיזה סמס קולקטיבי ואם הם באמת טיפה מתאמצים, אז באיזה משפט קטן.."אחי אם פגעתי או העלבתי אני מתנצל...".

רוב האנשים יודעים באמת במי הם פגעו או העליבו,כולל עבדכם הנאמן, אבל בפועל אף אחד לא טורח להיות ספציפי, לבקש מחילה אמיתית על מעשים שהוא יודע שעשה..

אבל זה עוד מקובל מבחינתי, אני באמת מאמין שרוב האנשים באמת מתחרטים על התנהגות פוגעת,אבל האגו שלהם מונע מהם להודות עד הסוף..יותר מפריע לי החנפנות לאלוהים ביום הזה.

את אלה שחושבים שהצום ינקה את גופם המעונה מחטאי השנה שעברה, כשנפשם יודעת כיצד הם יתנהגו בשנה שתבוא.

את אלה שלא מודים שהם מפחדים מאלוהים ולא ממש מכבדים אותו..

ואני לא בטוח שאני מכבד את אלוהים, אני לא מרגיש שאני ככ מכיר אותו..הייתי רוצה להרגיש אותו אולי יותר קרוב אלי...אבל בחודשים האחרונים אני מרגיש שאני מתרחק יותר ויותר.

אולי אני צריך לצום, אולי זה ירגיש לי יותר קרוב...

כמו תמיד אני מצרף שיר בנושא ושמח לקבל תגובות :-)

הרבה זמן לא נכנסתי לבלוג לכתוב, אולי הירהורים על החיים בתקופת יום הכיפורים החזירו אותי למסך הזה שוב, אולי פרק על בלוגרית מכורה בהאוס...

בכל מקרה אפילו לי כחילוני גמור שלא צם בכיפור קשה להתעלם מקדושתו של היום זה, אני מניח שכמו כל אדם, גם אני קצת מנתח את מערכות היחסים בחיי, בין אם זה חברים, משפחה או אלוהים.

אבל השנה, במקום לוודא שאני סוגר קצוות שבין אדם לחברו או בין אדם למקום, החלטתי לסגור קצוות עם עצמי...אלוהים לא נותן לי תשובות ברורות, וכולם כבר סימנו לי בפייסבוק שמחלו לי...רק אני במשך שנים לא מוכן לסלוח לעצמי..

אז הפעם אני מבקש סליחה מעצמי, על זה שלפעמים אני חלש, שלפעמים אני מיואש ודיי עצלן, על זה שאני מפחד...

השנה אני גם אתחיל לסלוח לעצמי, לא קל לסלוח על כל השנים , אבל כל יום אני אסלח לעצמי על משהו, על זה שאני שופט את עצמי כל הזמן, על זה שאני לפעמים מרגיש כאילו אין בי טיפת אנרגיה לחיים..אפילו על החרמנות הבלתי פוסקת שלי...

אני חושב שאולי אני הכי הרבה צריך לסלוח לעצמי על הסודות שאני שומר מאחרים ומעצמי...ועל זה שאני שונא את עצמי לפעמים יותר ממה שמגיע לי שישנאו אותי...

כשהתחלתי לכתוב בבלוג..חיפשתי תשובות..וכמו תמיד בשלב מסוים התייאשתי מעצמי...בשנה האחרונה עברו עלי תהפוכות חיים, שאני אולי אשתף כאן בהמשך...לרגל השנה החדשה החלטתי שהשנה אני אסלח לעצמי כל יום, כי זאת הדרך לקום ולהמשיך...אני ממשיך את ההחלטות שלי,השנה אני צריך להעז יותר, שהשנה הזאת תהיה השנה שלי..שהשנה,לפני שאני אדרוש שאנשים ימחלו לי, אני אמחל לעצמי...

הפוסט אגב מרגיש לי קצת מורבידי, אבל התחושה שלי היא דווקא אחרת..אני מרגיש שכל השנה לפני, ושאם אתאמץ אני אוכל להצליח השנה לחולל שינוי של ממש בחיים שלי...מדהים כמה לפעמים לרשום את המחשבות מסדר לך תראש.

מבטיח לעצמי לכתוב כאן יותר :-)

אשמח לתגובות...מבטיח להשיב לכולם

נ.ב. - מצב שיר שמתאים לפוסט