*אם אחד מהכפתורים שייך למישהו אז נא להגיד לי אני אשים קרדיט ^_^*
שלוםםםם D:::
אז כן הגענו לפרק השני P:
והחלטתי שלסיפור יקראו "before the storm"
אל תתדאגו בסוף תבינו הכלל (:
קודם כל לא תאמינו מה חברה שלי אמרה לי XD
שניק דומה לאבי קורניק~ [?!]
איך הוא יכול להיות דומה לאבי הזה אה?
טוב לא משנה ~
אם כבר מדברים שתי חברות שלי בטוחות ג'ו ניראה כמו גרוזיני ><"
(איך לעזאזל הגעתן לזה?! מישהו יכול להסביר לי?)
אזזזז... הנה הפרק D: ואחרי זה חפירות -_-"
פרק שני:
"קייט! קומי כבר יא ישנונית" שמעתי קול צורח לתוך אוזני. החלטתי לא להגיב כדי שיהיה לי עוד טיפה זמן לישון. פתאום שמעתי צעדים מתרחקים. הבנתי שדרק הלך. פתאום שמעתי צעדים ממהרים לכיון מיטתי. ואז... ספלאש! הרגשתי רטובה כולי וערנית לגמרי. כבר לא הייתי חצי בחלום וחצי במציאות לצערי או לשמחתי הייתי לגמרי במציאות.
"היי! מה אתה חושב שאתה עושה?" אמרתי בכעס. "מעיר אותך? דא!" ענה לי במין חוסר סבלנות שכזה.
"עם מים?" אמרתי והצבעתי על עצמי. "כן, זה המים של האגרטל. זה מתאים לשיער שלך." צחקק לעצמו. "חכה חכה עד שאני אתפוס אותך ואז לא יהיה לך פה לצחוק איתו!" צעקתי וקקמתי במהירות ממיטתי. "שיט!" הוא זעק. ורץ למעטה במדרגות ואני אחריו. אבא כנראה ישן ולא יכל לשים לב לכך שאנחנו בכלל לא חושבים על הבית ספר. המחשה הצחיקה אותי. רדפתי אחריו בכל הבית עד שתפסתי אותו. שנינו החלקנו בסלון ונפלנו על הקיר. המכה היה די חזרה עד תמונה אחת נפלה לי על הראש.
ודרק? דרק לא הפסיק לצחוק. לא הפסקנו עד שהתעייפנו שקענו במלחמת דיגדוגים.
פתאום במקרה הסתכלתי על השעון. השעה הייתה רבע לשמונה! האוטובוס מגיע בשמונה.
רצתי למעלה והתחלתי להתארגן. כהרגלי אתמול בלילה לא סידרתי את התיק לבית ספר ולא הייתי מאורגנת כלל. עשיתי את כל האיגונים במהירות. לא רציתי ללכת. פחדתי. לא ידעתי מה עומד לפני.
המשכתי להתארגן במהירות. לא רציתי לחשוב. רק הפעם להפסיק לחשוב. לא לחשוב או להתרגש ממה שהולך לקרות בפחות משעה. םחדתי מאוד מתגובת התלמידים אלי.
עמדתי לי מול הארון מנסה לבחור איזה בגד ללבוש. התחלתי לחטט לא שמתי לב לשום דבר.
בילגנתי את החדר כהוגן. הוא כבר לא היה משהוא היה קודם. גיחחת לעצמי.
לא ידעתי במה לבחור. מה ללבוש? מה כדאי ללבוש? לאחר כ-15 דקות בדיוק הייתי מוכנה.
סידרתי את שיערי המתולתל. ויצאתי ברגל ימין מביתי. דרק יצא חמש דקות אחרי בריצה. מתנשף הוא כנראה לא רגיל ללחץ הזה הוא פשוט מבריז. גיחחתי לעצמי. "בהצלחה?" אמר זאק בחצי שאלה בחצי אמירה. "בהצלחה!" אמרתי וחייכתי. עלינו לאוטובוס. כולם נעצו בנו עיניים בוחנות. בחנו אותנו מכל עבר. הרגשתי סכיים נתקעים בגבי כמו חתים יחד עם המבטים. כניראה מבטים באמת יכולים להרוג. אולי לא להרוג כמו רצח, אבל לפחות להרוג מבושה.
התיישבתי בספסל פנוי ליד ילדה אחת שנראתה בודדה. שיתינו שתקנו.
* * *
פתאום האוטובוס עצר ליד גבעה קטנה וירוקה שפסגתה היה מהנה לבן וגדול. זה היה הבית ספר שלי.
אני ודרק הבטנו אחד בשנייה. לא אמרנו מילה. כל אחד שקוע במחשבות שלו.
"הנה זה מתחיל" מלמל דרק. חיוך שובבי עלה על פניו. האם הוא יודע דבר שני לא יודעת?!
כולם הביטו בנו. התהלכנו בבית ספר וחיפשנו את המזכירות.
המבטים גרמו לי לחשוב על כך ישיש משהו לא בסדר בי. המבטים גרמו לי להרגיש נבוכה. כל כך רציתי האדמה תיבלע אותי. דרק תפס ביידי והוציא אותי מהחיזיון. "את י'5 " חייך דרק "או-קיי ואיזו כיתה אתה?" שאלתי "אני כיתה יא'7 יחד עם צ'ייס" חייך בסיפוק. תמיד שאלתי את עצמי איך בכזו קלות כשהוא מגיע למקום חדש הוא תמיד מוצא בו לפחות חבר חדש אחד. איך הוא עושה זאת?!
"כיף לך" אמרתי לאחר שתיקה. "גם את תכירי חברות חדשות" הוא חייך נישק אותי בלחי לשלום והלך לו המעלה המסדרון. המשכתי לעמוד שם למשך זמן מה, חיכיתי שיסתובב ויגיד שאפשר ללכת. אך כצפוי דבר לא קרה. "היי את הילדה החדשה?" שאל קול מאחורי הסתובבתי במהירות. "כ-ן" חייכתי בביישנות.
"נעים מאוד אני ג'סיקה, וזו, איימי" היא חייכה, היא הייתה בעלת שיער חום בוהק ובהיר. ועיניים ירוקות זוהרות. איימי הייתה יותר יפה, היא הייתה ניראת כמו אחת שבנים זה קטע חזק אצלה. היא הייתה בעלת שיער בלונדיני חלק עם עייניים כחולות וגדולות כים. "את בטח מרי- קייט סטיוארט?" שאלה אממילי בחמודיות שכזו. "כן, אבל תיקראו לי פשוט קייטי או קייט." חייכתי, ניזכרתי כיצד היו קוראים לי קיט קיט כשהייתי קטנה. "אין בעיה" חייכה. "דרק הוא אחיך?" שאלה ג'סיקה. רק לא עד מישהי שנידלקה עליו! "כן" חייכתי. לא היה לי כוח להסביר שהוא אחי החורג ושיש לנו רק את אותה האמא.
"נחמד" חייכה.
* * *
הגיע השיעור הראשון, ניכנסתי לכיתה חסרת ביטחון. עכשיו הרגשתי רע.
ניכנסתי לפני תחילת השיעור.
יכולתי רק ממבט אחד להגיד, מי חברה של מי,מי שונא את מי,את מי אני חושבת שאני אחבב ואת מי אני פשוט לא אסבול. אני יודעת שאני שופטת מהר מידי, אבל לפי איך שהם התנהגו, התבלשו ודיברו ולפי איך שהתייחסו אלי (אם הם אמרו לי שלום, והציגו את עצמם או אמרו רק שלום או שפשוט שלחו לי מבטים!)
אז יכולתי להבין מי חברותי, ומי פשוט לא נחמד או סנוב.
איימי וג'סיקה התקרבו אלי. "היי אנחנו באותה כיתה !" צחקקה איימי. "כן! איזה כיף!" חייכה ג'סיקה. הן הלכו הותיישבו להן במקומותיהן. המשכתי לעמוד ליד הדלת. בחנתי שם כל אחד ואחת.
אני בטוחה שהיה לי חיוך ממזרי כזה על פני, שובבי. הרי גיחתי לעצמי בשקט כל פעם שחשבתי כמה מגוחכת אני נראת.
* * *
"אוף אין לי כוח לקום!" מלמל נער בקול ישנוני. "אוף! אני היחידי שנורמאלי בבית הזה?" התעצבן נער אחר ויצא מהחדר. השעון המעורר צילצל בלי סוף. עד שלפתע נישמעה קול מצלתיים של תופים מעיר את הבית. "בסדר! חלאס קמתי! לא צריך להשתמש בכל האמצעים! ודרך אגב אתה נגן ממש גרוע! מה אף פעם לא שמעת על 'בוקר טוב ניק מה שלומך?' ?!" אמר ניק בעצבים "לא, לא שמעתי אבל העיקר שאתה שמעת. " חייך הנער האחר חיוך שובבי כזה. "נו, באמת. חשבתי שאני הצעיר מבין שלושתנו ואתה מתנהג כמו תינוק!" צעק ניק "אתה יודע משו אני מתנהג בדיוק בהתאם לגילי. אתה זה שמתנהג כאילו אתה כבר בן 40! ואיזה כיף עוד פחות משנה אני בן 20 לא 40 כמוך!" צחקק הנער והוציא לניק לשון. "אה באמת ? אני אראה לך מה זה אומר בן ארבעים!" צעק ניק. הוא קם מהמיטה באיטיות. ואט אט ניפרס חיוך שובבי על פניו. "אתה יודע אני עכשיו מתחלק לשניים. חלק ממני רוצה לראות מה אתה מסוגל לעשות, ומצד שני יש חלק אחר שאומר לי להתרחק. אז למי להקשיב?" שאל אותו נער בגיחוך. "ג'ו, לא משנה לאיזה צד תקשיב.." חיוך עלה על פניו של ניק "אתה תקבל את זה!" צעק ניק ותפס בשתי כריות במהירות וקפץ ממיטתו בעוד שג'ו מתחיל לרוץ למטה. "אני אתפוס אותך! פחדן!" צעק ניק. "לא אתה לא זקנצ'יק! ואני לא פחדן! אני רק מנסה לשמור את עצמי שפוי לעומתך!" צחקק ג'ו תוך כדי ריצה במדרגות.
"אה כן? איך אתה מעז? " צעק ניק בגיחוך תוך כדי רדיפה אחר ג'ו בסלון ביתם.
הם הסתובבו בכל רחבי הבית עד שג'ו נכנס לחדרו של אחיו הגדול. דרך ללא מוצא. ניק ניצל את ההזדמנות שגו לא יכל לברוח, התנפל עליו והתחיל לחבוט בו בעזרת הכריות. "בוקר טוב גם לכם!" צעק אחיהם הבוגר. "היי קוו!" צעקו שניהם ולא הרפו ממעשיהם. "או בוי" מלמל קווין שם את ידו על ראשו. כאשר כל חדרו מלא בנוצות מתעופפות ומילוי של כריות. ניק וג'ו המשיכו להתקוטט.
"אולי תועילו בטובכם הרב להפסיק אתם עושים לי כאב ראש!" צעק קווין. פתאום, בשנייה הפסיקו ניק וג'ו ממעשיהם ובהו בקווין כאילו היה חייזר. "יופי סוף סוף! ותפיסוק לבהות בי!"ניבהל קווין ממבטם בו. חיוך שובבי עלה על פניהם. "מה אתם זוממים?"מלמל קווין בחשש. "3, 4, ו..!!!!" צעקו ניק וג'ו וקפצו על קווין נכריות.
לפתע צלצול היה בדלת. הוא הקפיץ את כולם. "מי זה יכול להיות?" מלמל ניק "ג'ן אתה מחכה למישהו?" שאל קווין "לא.. בכל אופן לא בשעה כזו." צחקק ג'ו לעצמו "אבל אולי זה פיצה" צחקק ניק.
הם ירדו במהירות למטה."מי שם?" שאל קווין "זו רק אני מנדי" נישמע קול מעבר לדלת "מנדי? את אמורה לבוא אלינו ב-11 " מלמל קווין בעודו פותח את הדלת. "נכון, איחרתי, אבל אל תהרגו אותי!" צחקקה מנדי. "מה השעה?" שאל ג'ו "11 וחצי" מנדי חייכה והפנתה כלפי הפנים של ג'ו את שעונה.
"או.קיי אז אני רודף אחרייך 3 שעות מגניב!" צחקק ניק. "בהחלט!" הסכים ג'ו והם נתנו כיף אחד לשני.
"אני לא רוצה הלפריע לאווירה אבל לא כדאי שתתחילו להתארגן ליציאה?" שאל קווין. "טוב.. צודק"
יצא ארוך P:
לא נורא D:
תהנו ^_^
ותגיבו בבקשה זה פשוט מחמם את הלב ואני מקווה שיותר מ-20 תגובות
(לא ש-20 זה רע זה מעולה ^^ אבל אני שואפת ליותר)
love ya all ♥♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shirush :P
אז.. יאללה לפרק!