just my stupid self

צמרמורת. כשהבנתי את זה זה פגע בי, הרגשתי את הצמרמורת עוברת בי כמו גל. כמה מילים אפילו לא הכי מובנות אבל היא יודעת שאני מבין, היא ידע איך אני יגיב והיא בכל זאת אמרה לי. על זה אני חייב לה הרבה (בלי קשר שאני חייב לה הרבה גם בלי זה). פעם ראשונה מזה הרבה שנים היו לי דמעות בעיניים הרגשתי אותם,ממש כמו פעם שהייתי ילד קטן...חונקות. באותו רגע פשוט לא ידעתי איך להגיב. הייתי חסר מילים .מזמן שאני מנסה לחשוב על המילים הנכונות  הרגשות עולות לי,עדיין אני מצליח לחשוב.

זה היה עומס של רגשות,כולם פשוט רוצות לצאת ויותר חזק. גם אז ראיתי כמה אני אוהב אותה. הרגשתי דאגה אין סופית וזה גרם לי לראות שוב כמה אכפת לי ממנה.היה קשה לי לחשוב על זה...ידעתי מה זה אומר אבל היה לי קשה לדמיין את זה. כשאני חושב על זה לא דמיינתי את זה שדיברתי הייתי עסוק בלדבר איתה...עכשיו אני רואה את זה ומאוד קשה לי אני מעדיך שלא.

זה הורג אותי שהיא לא מבינה כמה היא יפה, כמה היא מיוחדת .למה זה לא נקלט לה? לא יכולתי לתת לה ללכת בלי להבטיח לי...אני אוהב אותה.