הקלדה חופשית

הפוסט הזה הצליח ליצור אצלי פיצוץ אטומי קטן, לא משהו רציני, רק כזה שמשמיד גלקסיות שלמות.

הנה הכותבת, ולא רק היא, מצאה מי האשם באונס של בת ה-12 ובכל שאר המרעין בישין של היקום.

האינטרנט!!!

ואם לא האינטרנט, אז בטוח הטלויזיה.

ואם לא טלוויזיה, אז בטוח כל שאר אמצעי התקשורת ובעיקר הסמרטפונים המתועבים.

ואיך היא היגיעה למסקנה הזו?

א. כולם יודעים! לא?

ו-ב. עובדה שכל הילדים המעורבים היו מחוברים לאינטרנט, צרכו טלוויזיה וראו עיתונים (ראו- כי לא כדאי לקפוץ למסקנה שהם חלילה קראו משהו) וברור שהיו להם סמרטפונים (כי כידוע מי שאין לא סמרטפון לא אונס ובעיקר לא נאנס).

טוב.

אני גדלתי בתקופה בה לא היו סמרטפונים

ולא היו טלפונים סלולאריים.

מה טלפונים סלולאריים? טלפונים לא היו.

כשהתקינו ליד השיכון בו גרנו טלפון ציבורי (אחד! לכמה מאות משפחות) זו הייתה חגיגה שלמה - כולם באו לבהות בטלפון ההוא וכולם הסכימו שאכן נפלא שהקידמה היגיעה לשיכון שלנו, אבל אף אחד לא התקשר ממנו - כי לא היה להם למי - הרי גם לקרובים שלהם לא היה טלפון...

שידורי הטלוויזיה הישראלית התחילו רק כשהייתי כבר כמעט נערה וגם אז היה ערוץ 1 בשחור לבן ששידר רק כמה שעות ביום.

העיתונות הייתה סופר מהוגנת ואיש לא חשב אפילו לפרסם מיני תועבות מיניות ואפילו הביקיני בקושי היגיע לארץ.

ומה? לא היו מעשי אונס? בטוח שהיו, רק שאף אחד לא דיווח עליהם, לא בתקשורת ובקושי דיווחו למשטרה - כי עצם הדיון בתקשורת על הנושאים שבינו לבינה נחשב לתועבה.

וגם כי אף אחד לא האמין לקורבנות האונס.

ואם אני לא טועה - אונס אפילו לא היה עבירה.

ובכל מקרה - אונס של אישה ע"י בעלה או ע"י החבר שלה היה מותר מבחינת החוק ונחשב ל"מקובל" כי "זכותו של הגבר" הייתה לקחת בכוח את השירותים המיניים שהוא רצה.

ואם כבר מישהי נאנסה - היה ברור לחלוטין שהיא רצתה את זה, אחרת למה היא הלכה ברחוב? אם היא רק הייתה נשארת בבית, היא בטח לא הייתה נאנסת. 

ולא, פורנוגרפיה אינה קשורה לעיניין, רוב מוחלט של האוכלוסיה, נשים וגברים כאחד, ראו סרטים פורנוגרפיים בתקופה זו או אחרת בחייהם, ועובדה - רוב האוכלוסיה לא אנסה אף אחד.

בדיוק כמו שסרט על ארסן לופן הפורץ הנוצץ לא גרם לרוב האנשים להתחיל לגנוב, סרטים מסוג הסנדק לא גרמו לנהירה המונית אל המאפיה וספרי פנטזיה לא גרמו לאף אחד להפוך לרוצח שכיר.

העיניין הוא חינוך - ורק חינוך.

טוב, לא רק חינוך אלא חינוך והרתעה.

א. החברה צריכה לעסוק בתופעות הללו ולהבהיר מעבר לכל ספק שאונס, או קיום יחסי מין עם קטינים הוא עבירה ולא סתם עבירה אלא עבירה נאלחת במיוחד המעוררת קבס בכל אדם תרבותי.

השיח חייב להתקיים במרחב הציבורי - בתקשורת לסוגיה השונים,במערכת החינוך וגם בבתים ובמשפחות.

ב. המשפטים חייבים להתנהל באופן פתוח לציבור והענישה חייבת להיות מרתיעה.

ולא, אין מה לרחם על העבריינים ולנסות לשקם אותם, העונש שלהם חייב להפחיד את כל שאר הנערים שעלולים להגיע לביצוע מעשים שכאלה.

התמונות שלהם חייבות להתפרסם, כדי שכולם ידעו במי מדובר, מעשה שכזה חייב לגרור אחריו לפחות נידוי חברתי של המבצעים אם לא הרחקה ניצחית מהחברה.

ורק אז, אולי, יהיו פחות מקרים שכאלה.

אולי.

אבל זה לא יקרה, כי נוח יותר להאשים את אמצעי התקשורת, או את האלים, או את צריכת העגבניות (כן-כן, הייתה תקופה בה האשימו את בולסי העגבניות בהתנהגות מינית שלוחת רסן), או חייזרים או מה שלא יהיה.

העיקר למצוא תירוץ שיאפשר לא להתמודד עם הבעיה האמיתית - ההתנהגות האנושית.