הקלדה חופשית

ברוב עוונותיי, אני נאלצת ליהנות באורח קבוע מנסיעה במערכת התחבורה הציבורית המפותחת להפליא של ביבסטן.

אל תזלזלו, אני בטוחה שהתחבורה הציבורית בארצינו מהווה מקור קינאה בלתי נדלה לתושבי דרום סודן, למשל.

כמובן תושבי דרום סודן שעדיין נמצאים בסודן, לא אלה שהצליחו להסתנן לארצות אחרות, ארצות מעושרות כמו ביביסטן שלנו.

הנה, בפעם האחרונה, נסעתי עם נהג בעל יומרות די-ג'יות בעתידו, שהגביר את הווליום של המוזיקה לה הוא האזין, לרמות שלא היו מביישות שום מועדון לחרשים ואי אפשר היה להעיר לו דבר.

כלומר, טכנית, אולי אפשר היה, אבל בשל המוזיקה הוא לא שמע כלום.

בעצם, גם אני לא שמעתי כלום, בהחלט יתכן שמה שיצא לי כשהתכוונתי לומר: "סליחה, אולי אפשר להנמיך קצת את המוסיקה?", היה בעצם: "שמיכה, אולי אפשר להסמיך מעט את הפיתה?", כך שאולי הנהג לא אשם, פשוט לא הייתה לו פיתה ולכן הוא העדיף להעלם ממני בנונשלנטיות נהגית למהדרין.

אבל, מילא, מה משנה קצת רעש בלתי נסבל, כשהאוטובוס נוסע במהירות שלא הייתה מביישת את סוסו של טוביה החולב הי"ד?

לפני 30 ומשהו שנים, עוד לפני שהופרטה התחבורה הציבורית, כשאגד עוד היה מונופול גאה ,הנהגים שלו קיבלו שכר ראוי ועבדו בתנאים מתקבלים על הדעת, נמשכה הנסיעה מנקודה A (מקום מגורי) לנקודה B (הבית של ההורים שלי) כ-40 דקות, נו, אולי 45 דקות.

וגם היה מותר לעשן באוטובוס.

היום, בזכות הקידמה, ההפרטה והביביזם נמשכת הנסיעה כ-120 דקות שלמות!!! וגם אסור לעשן. לא שאני מעשנת, אבל למה לא להתלונן אם כבר יש הזדמנות?

והכל מרוב התייעלות!

איך זה אתה שואלים?

פשוט, פעם, כל חצי שעה, היה אוטובוס ישיר, או אקספרס, או איך שלא קראו לזה, שהיה עוצר ב-4 או 5 תחנות בדרך, היום הוא עדיין יוצא בכל חצי שעה, אבל עוצר ביותר מ-40 תחנות!!!

ספרתי!!!

כל מושב, קיבוץ, קרוואן, סוכת אבטיחים, מאהל בדואי או חניון גמלים צולעים, האוטובוס עוצר.

אז כן, בטח גם להם מגיע להתענג על התחבורה הציבורית הציונית המפוארת, אבל למה לבטל את הקוו המהיר? מה הוא עשה להם? השמיע איזו בדיחת שרל'ה?

ואם מישהו חש ש-120 דקות בילוי תחת מתקפה אקוסטית בדרגה מחריבת עולמות ואוזניים לא מהנות מספיק, הוסיפו עוד 2 דובדבנים רקובים, הראשון הוא מדרגות העלייה לאוטובוס, הן תוכננו מין הסתם כמערכת לסינון משתמשים לא רצויים מזן סבתות נמוכות, זקנים קצרים ואפילו חיילות זעירות קומה, במו עיני חזיתי ב-2 חיילים שמשכו יחדיו לתוך האוטובוס סבתא בניחוח תימני ובחיילת שנאלצה לטפס לאוטובוס על ארבעותיה. מזל שהיא הייתה קרבית, הנשק שלה בהחלט הוכיח את שימושיותו כמשען איתן.

הדובדבן השני משובח אף יותר: כדי לספק למשתמשים חוויה מלאת חום ואהבה, הקטינו את המרווחים בין הספסלים ובמקביל עיבו את הספסלים, כך שכל מי שאיתרע מזלו והגנים שירש מאבותיו ציוו לו גובה למעלה מ-מטר וחצי, על עקבים, נאלץ לשבת עם הברכיים כרוכות מסביב לאוזניים, שלו או של היושב לידו. לא ממש משנה, העיקר שיהיו אוזניים וברכיים כרוכות גם יחד.

וכדי להגביר עוד יותר את האטרקטיביות של השימוש בתחבורה הציבורית, דואגת המדינה גם לשעשע את הנוסעים באמצעות משחק מרגש במיוחד הקרוי: האם השב"ח הפלסטיני שבדיוק עולה עכשיו הוא סתם שמן שקר לו אימים ולכן הוא לובש מעיל באוגוסט או שהוא מתכנן לעשות קא-בום!!! באמצע הדרך?

איך אני יודעת שמדובר בשב"חים דווקא? זה קל, האוטובוס עוצר לפחות בנקודה אחת בה מתרכזים כל מיני פלסטינאים שמחפשים עבודות יומיות ולכאלה המדינה לא נותנת היתרי כניסה.

מצד שני, אם הוד עפיפונותי מכירה את הנקודות האלה, בטח גם המשטרה מכירה, או שהיא אמורה להכיר – ועדיין, הם לא עושים כלום לביעור התופעה.

נו, מילא, ככה הנסיעה בהחלט מעניינת יותר.

אדם צריך ללמוד להעריך את מה שהמדינה נותנת לו!

באמת שלא יפה מצידי להתלונן.

פויה אני!!!