הקלדה חופשית

הסיכום שלי לשנת 2013

עוד שנה קרובה לסיומה.

שנה בה המשיח עדיין לא היגיע (להפתעתי הכה רבה!!! הרבי הרי הבטיח!!!) וגם קץ העולם שלא היגיע, לפחות עבורנו, כאן בארץ ציון וירושלים. עבור מאות אלפי פיליפינים קץ העולם אכן התרחש, ובעקבותיו איבדתי קשר עם כמה חברים וירטואלים ממש קרובים שלי. מה שאולי אמור להזכיר לנו שתמיד יכול להיות יותר גרוע.

שנה בה למדנו כולנו שבעולם המודרני, אין דבר כזה כמו פרטיות ולכן בכל רגע ורגע, כדאי להתנהל כאילו יש מי שעוקב אחריך, כי באמת יש מישהו כזה.

שנה בה ממשלת הביביכוד המשיכה להתעמר באזרחיה השותקים.

שנה בה כל המחירים עלו כאילו הזריקו להם מינון יתר של הורמוני גדילה.

שנה בה המשכורות נותרו נמוכות וקבלני כוח האדם התעצמו עוד ועוד.

שנה בה חוסר השוויון גדל. מעגל העוני הורחב, ועכשיו לא מדובר רק בבטלנים שחיים על קצבאות אלא גם על משפחות בהן לפחות אחד מבני הזוג עובד וקשישים שכל חטאם הוא שלא טרחו להתפגר בזמן, כלומר לפני שהפכו לקשישים.

שנה בה אזרחי ישראל מימנו נרות ריחניים ב- 6000 ₪  עבור משפחת נהנתניהו

שנה בה הדיור המשיך להיות בעיה לאומית, זוגות רבים שאינם יכולים לגייס את ההון הראשוני איבדו כל תקווה להגיע אי פעם לקורת גג משלהם ואחרים משכנו את הדירות של ההורים שלהם, או לקחו להם את החסכונות  ואז לקחו גם משכנתאות בסכומים דמיוניים והשתעבדו לבנקים לעשרות שנים.

אבל זו הייתה גם שנה בה אזרחי ישראל שילמו עבור אחזקת 2 בתים פרטיים של משפחת נהנתניהו(!) ורק עבור חשבון המים של הבית בקיסריה שילמנו 80,000 ₪ (!)

שנה בה שום קרן אור של תקווה לחיים נורמליים לא הפציעה. פתח תקווה, לעומת זאת, הפכה לפנינת נדל"ן נחשקת (WTF?).

שנה בה רמת הרפואה בארץ המשיכה להתדרדר לכיוון העולם השלישי (הייתכן קשר כלשהו למחסור בתקציבים?).

שנה בה פחות תלמידים השיגו תעודת בגרות ותקציבי האוניברסיטאות לא גדלו.

שנה בה הטייקונים המשיכו לשדוד את כספנו ולפזרו לכל רוח עד לרגע בו הם הכריזו או יכריזו על פשיטת רגל ויפרשו לחיים שקטים במדינה שאין לה הסכם הסגרה עם ישראל, יחד עם חשבונות הבנק השמנמנים שממתינים להם שם.

שנה נוספת של קיפאון במישור המדיני, אבל צמיחה מואצת של מיני עשבים שוטים על גבעות יו"ש.

שנה בה ישראל ספגה חרמות ונידויים בשל ההתעקשות המטופשת של ביבי והמתנחלים שלא להיפרד ממיליוני פלסטינאים לשלום (שמישהו רק יסביר לי למה אנחנו צריכים 4 מיליון פלסטינאים תחת אחריותנו. מה יש לנו לעשות איתם בכלל?(.

אה! אבל הקפה הוזל!

וגם השיחות הסלולאריות.

כלומר, עכשיו, במקום לצאת בערב ולשבת על הבר עם כוס משקה (התייקר) וסיגריה (התייקרה) אנחנו יכולים לחגוג על כוס קפה to go תוך כדי פטפוט בלתי פוסק בסלולארי.

למה צריך יותר מזה?

מה יש? אי אפשר להסתפק בקרינה של הסלולארי במקום להרעיל את עצמינו בסיגריה ואלכוהול?

וסבתא שלי הייתה אומרת: שהשנה הבאה רק לא תהיה גרועה יותר מזאת היוצאת.

ובזאת דיינו.