אחד הפאקים בלהיות אישה ואלמנה בו זמנית, שאין מי שיחליף נורה.
נורה רגילה ידעתי להחליף עוד מימי המעונות העליזים שלי (מעונות קסל
ואח"כ קנדה, למי שתהה), אבל פלורסנט? גבוה? איך לעזאזל עומדים על סולם (טוב,
שרפרף דו שלבי כזה, אם הייתי פעם טרזן על עץ תות, זה עבר לי במרוצת השנים, וגם אין
עצי תות בסביבה שלי) ומחליפים פלורסנט עם 2 הידיים?
עכשיו, היות וידי קצרה, נאלצתי לבקש ממישהו, שזה מביך למדי.
אבל כנראה גם הסטרטר נדפק, אז בהתחלה זה פעל ואח"כ כבר לא.
וכך מצאתי את עצמי בלי אור במטבח. בכלל. כל הסופ"ש.
אז הדלקתי נרות והיו לי כמה ימים רומנטיים להפליא. ארוחה לאור נרות –
לאחת ולכלב ממורמר (כי היא תמיד רוצה יותר חטיפים ממה שהקציתי לה).
אי לכך ובהתאם לזאת מצאתי את עצמי הולכת לקנות מנורה ולמצוא מישהו
שירכיב אותה.
בד"כ בעלי היה עושה את זה, מרכיב מנורות.
וגם קונה אותן.
ואני לא יודעת איך.
כלומר, אני כנראה מכירה את התיאוריה טוב יותר מ-90% מהאוכלוסייה הכללית,
אבל אולי דווקא בגלל זה, פחדתי לקנות בעצמי.
בלית ברירה, בתום יום עבודה רועש ועמוס, גררתי את עצמי לחנות חשמל
מיתולוגית ששייכת לקרובי משפחה של בעלי בקרבת משפחה לא ברורה, שהופכת אפילו
מיסתורית כשמבינים שהם לא שייכים לאותה עדה, או אפילו לא היגיעו מאותה יבשת.
אבל שיהיה.
בקיצור, הלכתי, קניתי, הייתי מאוד גאה בעצמי, ואז התקשרתי לחשמלאי.
הוא אמר שזה יעלה לי 100 שקל, והבטיח להגיע.
ב-ארבע וחצי.
ברבע לחמש התקשרתי אליו, הוא אמר שהוא תתכף מגיע, עיניין של כמה דקות.
ב- חמש וחצי התקשרתי שוב, לא רציתי להיות נודניקית, אבל חשבתי שאולי
הוא טעה בדרך.
הוא נשבע שהוא כבר מגיע.
בשש וחמישה הוא אכן היגיע, בחן את הקיר, את המנורה המנוחה והתקשר
למישהו ופקד עליו להגיע ב-שבע פונקט ולהחליף לי את המנורה. אמר שהוא מצטער, אין לו
זמן ושיבוא חשמלאי אחר ב-שבע בול, ויחליף את המנורה.
אה, ואצטרך לשלם לו 100 שקל.
בשבע אף אחד לא היגיע.
בשבע וחצי התקשרתי לחשמלאי המקורי כי זה המספר שהיה לי, והוא אמר לי
שהוא בבית כנסת ולא יכול לדבר.
בשמונה, חזרתי לחשמלאי המתפלל ואמרתי לו שאם הוא לא מגיע תוך 10 דקות
שלא יטרח.
היגיע תוך 7 דקות.
שאל למה אני עצבנית. לא יכולתי להתאפק, שאלתי אותו אם במקרה הוא צאצא של שטוקס, האינסטלטור המיתולוגי
מהמערכון של קישון, הוא הסתכל עלי במבט של תרנגול ואמר לי שהוא לא חושב.
בהתלהבות הסכמתי איתו שהוא אכן לא חושב.
בסוף, הוא עלה על השיש, הרביץ ריקוד חשמלאים ותיק הכולל חשיפת טבור ובטן שעירה, שבסופו המנורה הוחלפה.
שילמתי לו 100 שקל. ברכתי הגומל וגם הוספתי ברכה על "המצילינו מיד כלל סוגי החשמלאים, האינסטלטורים ומתקיני המזגנים" ועכשיו יש לי מנורה חדשה לגמרי, עם אחריות ל-5
שנות פעולה רצופה.
ומפלס עצבים ברמה מרוקאית.
וכעת אני צריכה לקרוא לטכנאי מחשבים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
