הקלדה חופשית

חנויות צעצועים הם אחלה מקום. כנראה אחד המקומות הכי מלא תיקווה שיש. כי אין הרבה דברים שמשתווים לתיקווה להפתיע ילד קטן. ליראות את עיניו נדלקות ובלה בלה בלה.... צר לי אני ממש גרועה בתיאורים ספוגי רומנטיות סכרינית.

בכל אופן, באחד הרגעים היותר קשים שלי, הלכתי לה להרע בחנות שכזו, וקניתי לזחלוואי של אחת הבנות במשרד, משהו, צבעוני, מאיר, מרעיש ועמוס אופציות לאינטראקציות עם זוחלים.

"רק אל תגידי מילה ליד את-יודעת-מי", לחשתי לאם המסורה כשביקשתי ממנה להעביר את העניין לזוחל הביתי שלה, כפרס על שהצמיח שן ראשונה.

ואז קמה ההבנה שלי והכתה בי עם אלת ביסבול ענקית! כראוי להבנה משובחת כמו זאת שלי שרק אוהבת לנמנם מידי פעם, ולכן היא סובלת מהצתות מאוחרות כרוניות.

אנחנו עובדות עם וולדמורט! הליידי וולדמורט.

מדובר באחת שאיך לומר זאת, ממש כמו וולדמורט המקורי, מסתובבת פגועה מעוול שגרם לה היקום ולכן היא מבלה את זמנה בניסיון להשתלט על העולם, טוב אולי לא כולו, לפחות כרגע, נדמה שהיא נוטה להסתפק במחלקה שלנו, אבל אולי זו רק הסוואה, אולי היא רוצה להשתלט על כל העולם ואז לפוצץ את הירח (למה תמיד הרשעים זוממים להשתלט על העולם? מה יצא להם מזה? העניין די נפלא מבינתי).

בכל אופן, בהתחלה ניסיתי להיות נחמדה איתה, באמת, אני שם בחצי משרה, לא מחפשת שום קידום, רק להעסיק את עצמי. כוח לא מעניין אותי ולא עניין אותי אף פעם.

אבל היא לא התמסרה בקלות, בעצם לא התמסרה כלל, אם לדייק, היא מייד הפגינה תעוב כלפי.

טוב, עלי להודות שזכותו המולדת של כל אדם לתעב אותי כאוות נפשו, כבר שנים שאני לא לוקחת דברים כאלה לריאות ובטח ובטח שלא ללב.

ועלי להודות גם שאולי, במונחים שלה, אני זו ש"התחילה", כי לא ממש גיליתי נפעמות מהיכולות המקצועיות שלה. אבל שוב, זו ממש לא אשמתי, אני זקנה, לו הדרמה הזו הייתה מתרחשת בירושלים, הרי ניתן היה לומר שאני אחת מזקנותיה, ומיקצועית אני הרבה יותר זקנה ממה שניתן להסיק מגילי הכרונולוגי, כי התחלתי ממש-ממש מוקדם. והמורים שלי היו המייסדים ותלמידי המייסדים של הענף בארץ.

בקיצור, אני זקנה.

למדתי במשובחים שבמוסדות (כולל הטכניון), התקדמתי מקצועית מהדרגה הנחותה ביותר לגבוהה, כל החיים שלי אני במקצוע, עבדתי בכל הדרגות, במשרד ובשטח, התעסקתי במרבית תחומי המקצוע, כולל בפן הצבאי שלו, יישמתי כבר לפני עשרות שנים, עוד בטרם קראו להם בשם, תחומים ורעיונות שהיום נחשבים חדשניים ואם זה לא מספיק, גם לימדתי.

ולה יש רק כמה שנות ניסיון. בערך כמספר האצבעות שיש לחבלן צבאי זקן על ידו האחת. ואם זה לא מספיק, גם הרקע ההשכלתי שלה עלוב במיוחד, בקושי גרדה בגרות, כנראה אומ"ץ, והשכלה על תיכונית ללא פסיכומטרי, במכללה לא אקדמית שהדרישה היחידה שלה מהנרשמים היא גישה לחשבון בנק

לא שזה אכפת לי, אני באמת לא שופטת אנשים לפי רמת ההשכלה שלהם, אני יודעת שהשכלה רישמית היא לא משהו שתלוי ברצון של אנשים, או במוטיבציה שלהם (ובמקרה שלה, בהתחשב בנקודת ההתחלה שלה, יש לה השגים מעולים). הצרה שהמערכת כן שופטת אנשים לפי ההשכלה שלהם, בעיקר המערכת הציבורית, השבויה בכל מיני תקנות.

אבל לה יש "שאיפות", היא רוצה "להתקדם".

ואיכשהו היא היגיעה למסקנה שאני מפריעה לה.

אין לי מושג למה.

ולא, אני ממש לא מזלזלת באנשים מעוטי ניסיון ו/או לקויי השכלה, הרי גם אני הייתי בדיוק שם מתישהו, ז"א, גם לי לא היה ניסיון. השכלה, תודה לכל האלות והאלים, הייתה לי, ועוד משובחת במיוחד. אני יודעת בדיוק איך זה ואני גם זוכרת את כל מי שעזרו לי ולימדו אותי, כולל אותו אחד שלפני כחודש ניסה למכור לי סיפור הפוך לחלוטין למה שהוא עצמו לימד אותי לפני 30 שנים. וכן, הזכרתי לו מי לימד אותי. זה השתיק אותו.

זה בנוגע לעוינות שלה כלפי, אלא שלו העוינות שלה הייתה מופנית רק כלפי, מילא. הצרה שהיא, איך לומר את זה? יש לה נטיות לפגוע במי שלדעתה חלש.

הדבר הראשון שהיא עשתה כשהיא חזרה מחופשת לידה, ושמעה שלאחת העובדות, אם חד הורית שבקושי מפרנסת את ילדיה, ואינה מקבלת קהל, ויתרו על עבודה בפיצול. מיד אצה רצה הליידי וולדמורט לאחראים ואיימה ושיכנעה וייללה עד שביטלו את האישור של החד הורית.

אז היא הוציאה אותי מדעתי פעם ראשונה, מצאה למי להטפל, לחלשה שבין העובדות.

הפעם השניה שהיא הוציאה אותי מדעתי, היה כשהחליפו את מנהל המחלקה בבחור צעיר וחביב והיא מיד אירגנה שביתה ("חופשת מחלה" בימים קריטיים ) על נושא שנמשך כבר יותר מ-6 חודשים, כדי להוציא אותו חלש ולא מתפקד (הצליחה, המלעונה). כי עם מנהל המחלקה הקודם, אף אחד לא התעסק, אצלו היא הייתה מוצאת את עצמה מחפשת משרה אחרת עוד לפני שהייתה מצליחה להגיד "חופשת מחלה מאורגנת".

אני חושדת שבדימיון שלה, היא הייתה אמורה להתמנות למנהלת המחלקה, או לפחות לסגנית, אבל, כאמור, התקנות (קוראים להם "פקודות", בחיי) מאוד ברורות בנקודה הזו. צריך X השכלה. שבמקרה שלנו זו די הרבה השכלה וצריך גם כמות מכובדת של ניסיון (הבחור הצעיר? הוא צעיר יחסית אלי, לא אליה).

ואיך זה מתקשר למנחות לזוחל שצימח שן?

לליידי וולדמורט שלנו, יש תכונה אחת שמשעשעת אותי להפליא. אם מביאים לה משהו או מציעים לה משהו, נניח וופלה, היא תמיד תמצא בו פגם, כזה "בדיוק היא לא אוהבת", "זה עושה לה פצעים", "זה עושה לה גזים" וכך הלאה, מאידך, אם מביאים למישהו אחר בעיטה בביצים, היא מיד צצה ודורשת גם, אפילו שבתחום הביצים יש לה רק מה שהיא קונה מהמכולת.

כך היא התנפלה בעבר הדי קרוב על חבילת חלווה ללא סוכר שהבאתי לסכרתית אחרת במשרד וחיסלה חצי מול עינינו הנדהמות, תוך נהמות שאפשר היה להבין כ:"אני ממש חייבת! זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם" עזבו שכמה דקות לפני כן הצעתי לה חלווה משובחת רגילה לחלוטין שלא נמצאה ראויה לחיך של הוד מעלתה.

טוב, בכמויות גדולות, הממתיק המלאכותי גורם לשלשולי אמת וגזים אחול שלוקי. יש לציין שבאותו יום ליידי וולדמורט יצאה, או שמא יש לומר, פרצה בריצה מוקדם מהעבודה.

והיות וגם לה יש ינוקא משלה, לא הרגשתי בנוח להביא רק לזוחל A משהו, מצד שני, לא רציתי להביא שום דבר לוולדמורט ג'וניור, כי ידעתי שמה שלא אבחר, שיעלה כמה שיעלה, היא תעקם את הפרצוף ועוד תנסה להשפיל אותי על הדרך. וגם כי הוא לא צימח שום שן. עדיין.

אז למה לי?

על אנשים כאלה, אמרו אבותי עליהם השלום: שתיחנק, רצוי באידיש.

בקיצור, שום מילה ליד אתם יודעים מי.