היומן

-ללכת לבית-מרקחת, לקנות לקים.

-לבדוק כמה כסף נשאר לי, לראות איזה צבעים יש. להטעין את הסוללה של המצלמת וידיאו. לא לשכוח. לסיים את העבודות הארורות האלה!

25.3.05 [כנראה.]

לתחנת הרכבת הגעתי עם המומין-מוביל, עמוסה בשקיות בשלל צבעים, מלאות באטרקציות. הבאתי איתי מצלמת וידאו (הכל תועד, ולא יועלה למחשב [כי אין חיבור], ננה בבננה), ואת החוטים שלי. כי אני מאגניבה. ובתחנת הרכבת פגשנו את חבריו של מומין- נ'-של-מומין, הילה ואופיר. ועוד כמה חברים של אחותו.

נאמ.

ברכבת-

נ'-של: "את לסבית?"

אנלוגית: "ממממ... לא."

נ'-של: "אז תהיי דו-מינית, דו-מינית זה מגניב." עם חיוך נוראי כזה שאי אפשר שלא לצחוק ממנו.

בחור חביב, סך הכל.

ציירתי פקאצה, בעוד הוא מעיר לי ומסתכל ממרחק שני סנטימרטים, ועוד מתנצל על זה. אני ציירתי פרצוף וכועס וכתבתי "מה אתה מסתכל?"

נ'-של-מומין צחוק ואמר שזה "משעשע". בערך באמצע הדרך נ'-של דרש שאני אבדר אותו, ולא הבין איך זה שאני לא יודעת לשחק באיזה משחק קלפים. נדמה לי ששיחקנו מלחמה.

במשך השאה הראשונה צילמתי כל מיני אנשים במצלמה המתלהבת שלי, במיוחד את אייל, שכל הזמן היה בסביבה.

"בואו נשחק איפה אפי?"

"איך משחקים?"

"מחפשים את אפי."

[מתוך: דיווח על מפגש הישרא הראשון שנכחתי בו, בפורים 2005.]

-אין תאריך-

-להפסיק לכתוב פוסטים שלמים בפנקס. זה לא נוח.

-להערים על אמא ולקנות פרו *בכל זאת*. [לול.]

-להפסיק להיות פאטתית.

-לשתוק לרגע.

-ללמוד לנגן על גיטרה.

-לקנות גיטרה (ג'ראד) [השם הזכרי האהוב עליי לאותה תקופה.]

-לפרסם את החבר הפיקטיבי בפומבי, כבדרך אגב. [המטרה היא לא מה שהיא נראית. אני חושבת שחשבתי שאני צריכה כזה כדי שלא ישאלו אותי אם אני חברה של אדם זה או אחר בביה"ס.]

-אין תאריך-

באמצע הלילה, אח שלי החל למלמל. איך שמעתי את זה, אני לא יודעת. אולי כי היה ממש, ממש שקט.

הוא אמר משהו שנשמע כמו, "מברשת, מכחול.. מברשת, מכחול..."

ניהי, אח שלי הוא לא יצור אמנותי במיוחד.

כשאח קטן רוצה להוכיח משהו, למשל, שהוא לא גמר את החלב, הוא מוסיף לזה 'עובדה'.

"עובדה, שלא גמרתי את החלב."

כשהוא רוצה להדגיש משהו, הוא חוזר על משהו אומר פעמיים.

"סתמי-סתמי." הוא אומר את זה במהירות כדי שלא יגזל ממנו הרבה מאמץ.

"אנלוגית," אומרת אמא. "תכבי את הטלוויזיה."

אני רותחת בשקט.

"אמא, את ליד הטלוויזיה?"

"כן."

"ואת רואה את הטלוויזיה דולקת?"

"כן." "והטלוויזיה מפריעה לך?"

"כן?"

"אז פאקינג [או-או. אני יודעת שהקללה הזאת לא הייתה שם כשאמרתי את המשפט] תכבי אותה!"