היומן

27.5

אלוהים אדירים, כ"כ משעמם לי.

כמעט נכנסתי לכיתה, אבל ראיתי שהם בשיעור חינוך (זה שהייתי אמורה להיות בו XD), ולא היה לי נעים להיכנס באמצע. חוץ מזה, אני שונאת שיעורי חינוך. הוא תמיד מדבר על דברים כ"כ לא חשובים, שאני לא מבינה למה אני מבזבזת את השעה השבועית שלי על השיעור הזה. גאד.

   יש לי בגרות עוד שעה וחצי. ואני לא מתרגשת? לא ממש. זה די מטריד אותי. איפה כל הערביתניקים? בכיתות. או לא מעניינים. מעניין אם אני באמת אפרוש בסוף. אהה! למה אני כ"כ מתוסכלת מזה? ארג.

   זה עצוב, שאין לי כ"כ על מה לכתוב. זה כאילו שהתרוקנו לי החיים כשהייתי ב(כמעט) שבוע חופש, למרות שזה ממש לא נכון- נסעתי לחיפה ודגרתי על המחשב (במקום על ערבית. אני כ"כ נכשלת), והייתי ביומולדת של עומף- גם אם למשהו כמו שלוש שעות- ונגררתי אחרי ח' לת"א, מה שהיה כיף, למרות שבסיכומו של דבר לא עשינו כלום. אוף.

   המחשב שלי שונא את lernu [האתר ללימוד אספרנטו]. זה כ"כ מעצבן אותי. אבל עכשיו יש לי גם צרפתי קטן [שאני מתכתבת איתו] (עמנואל ^^) וגם אמריקאי. בערך (הוא לפני איזה יומיים נרשם לאתר, ובקושי מדבר באספרנטו, אז אני לא יודעת. בכל מקרה, אמרתי שהוא יכול לדבר איתי אנגלית :P). אז כן. לפחות זה.

   אתמול הלכתי בחיפה וראיתי שחיף נהדר שגזה, עם שיער ארוך וחום-בהיר-דבש ואוזניות עצומות. ניסיתי שלא לבהות בו יותר מדי. אבא לקח אותנו לאכול משהו-בטורטיה, ולא שמתי בזה שום רוטב, כי לא התחשק לי. זה היה די נחמד, אבל היה לזה טעם אנמי במקצת. אני מניחה שבגלל זה שמים רטבים.

   נוּ, מסתבר שיש לי על מה לכתוב.

   שיט.

1210 (עדיין יום ראשון)

   זה היה כ"כ קל, אלוהים! אני מקווה שהצלחתי באותה מידה שזה היה קל, כי אז זה אומר שקיבלתי איזה תשעים ומשהו...

   כן, זהו.