היומן

יום שלישי, 25.9.07, 2216

   זו אחת הפעמים היחידות שאני שמחה שסיפרתי למומין משהו, אני חושבת. כנראה שאני לא הבנתי עדיין כמה הוא השתנה משנה שעברה (מבחינת אופי, לא התנהגות- כמה מפתיע). הוא אמר שאם הוא היה פוגש את עצמו לפני שנה-שנה וחצי, הוא היה מכסח אותו במכות.

   "חע, גמאני."
   "אותי או אותך?"

   "אותך."

   "תודה, מאמי."

   "לא, לא לזה התכוונתי. העניין הוא שכבר לפני שנה ידעתי כמה שאני פתטית, כך שעוד נזיפה לא הייתה משנה את המצב."

   "וואו, תכל'ס." או משהו בסגנון, לא זוכרת מה הייתה התגובה.

   אז בכל מקרה, הוא אמר שד"א הוא כלי עולם ("הייתי אומרת עכשיו שאחרי שאמרת את זה ישר ירד לי ממנו, אבל:

א. זה לא נכון.

ב. זה יותר מדי כלבתי ומתאים לי.

אז תתייחס לזה כאילו לא אמרתי את זה."), ואני צריכה לעשות צעד.

   עכשיו, הבעיה היא, שמחר אשכרה מתחיל אייקון. אז לא רק שאני לא יכולה לעשות כלום, זה גם ישגע אותי כל החופש, סביר להניח. ואני לא אוהבת לחפור לאנשים על דברים, כי אני יודעת כמה זה מעצבן אותי כשחופרים על דברים (אהמ, מומין), ובלעכס. בלעכס, כי בלעכס.

   ט' חמוד ^^ (לא, אין למשפט הזה שום משמעות, בשום יקום מקביל. אני לא מרשה לעצמי לחשוב על דברים כאלה, זה יותר מדי הרסני...)