היומן

יום ראשון, 30.9.07, 1942

   שמתי לב, שיש הבדל בין דברים מסויימים כשאומרים אותם בדרך מעט שונה. אם אני אומרת, למשל, "חלמתי עלייך", זה יהיה דבר שונה לגמרי מלהגיד "הופעת לי בחלום". על אף שאם לא חושבים על זה בכלל, זה מרגיש אותו הדבר, כשמנתחים את זה מעט המשמעות עצמה היא שונה לגמרי: אם אני חולמת על מישהו, סימן שהחלום התמקד בעיקר בו (ולא בהכרח אך ורק), אך אם הוא הופיע לי בחלום, סימן שהוא היה רק חלק מהאירועים שקרו. רקע.

   לכן, אני אשתוק עכשיו, כי אין לי באמת נקודה. די.

   אוף, כל הכתוב יוצא כ"כ מבולגן ><

   אני שונאת את העובדה שאני כזאת עקומה. יש לי כזה כתב נוראי אם אני לא מקפידה מעט.

   וכ"כ משעמם לי! בא לי ללכת לישון או משהו, אבל אני מפחדת למרוח את האיפור המחורבן הזה.

   ואפילו שחושך, האמת היא שהשעה היא רק שמונה, אבל אני מסתובבת כאן בלי שום מטרה. מעצבן אותי שלא נשארתי בכפר ביום ההוא, ושאולי היה קורה משהו, אבל למעת האמת, זה לא באמת מציק לי ברגעים אלה. לפעמים אני אפילו שוכחת מהעניין. בלעכס.

   ואוף. למה כל פעם שיש לי קראש על מישהו אני משווה אותו לילד קטן? (ט' אמר "אה, את אוהבת גמדים, מסתבר" כשסיפרתי לו, וזה ממש הצחיק אותי). האם זה בגלל שגם אני ילדה קטנה? אני פשוט לא אוהבת אנשים שמתנהגים כמו מבוגרים, או אנשים שמחצינים את כל הדעות שלהם, גם כשהן לא רלוונטיות בכלל. או סתם האנשים שתמיד יש להם מה להעיר על דברים...

מעצבן אותי!

2217

   אני ממש רוצה מישהו. עכשיו.

רצוי ד"א. מאוד רצוי.

פאק.

2223

מעניין כמה ארבע (שלוש וארבעים) השעות האלה יהיו ארוכות. מעניין אם יקרה משהו עם ד"א (זה לא משגע אותי יותר, פשוט צף לי מדי פעם בראש. באמת!). מעניין מה לכל הרוחות מ' רוצה ממני (הוא ממש קרציה בימים האחרונים, וגם הוא שאל אותי כמה פעם אם יהיה זמן שנוכל לדבר ברצינות+הוא מתייחס אלַיי [בבלוג שלו] בתור לא יודעת מה. ואוך, אין לי כח להתמודד עם זה כעת).

   חע, אני כותבת מחובר.

2333

   פאק, בא לי מישהו.

בהחלט רצוי ד"א.