היומן

יום שישי, 5.10.07, 1225

   לא, אין לי מה לכתוב אפילו, אני סתם מבזבזת נייר ודיו, ומשעמם לי. בלעכס.

יום שני, 8.10.07, 2040

   אני לא רוצה לעשות את זה יותר. די.

2258

למה המצב שלי רע ואני הולכת למות:

כי,

• אם אני אנסה להתקרב לד"א, לא יהיה לי אומץ.
• אם כבר יהיה לי אומץ, אני אהיה עילגת.
• אם כבר אני אהיה לא-עילגת, אני אקבל סירוב.
• אם אני לא אקבל סירוב, אני אצטרך (כמו תמיד) לחכות חודש לתשובה.
• אם אני לא אחכה חודש לתשובה, והוא יסכים, זה יהיה כמו א' ויהיה לנו רע.
• אם הוא יסכים ולא נהיה כמו א', זה לא יחזיק.
• אם זה יחזיק הרבה זמן, יקח לי שנה להתגבר אחרי שניפרד, והידידות שהייתה עשוייה להיות לנו תאבד לנצח.
• ואם בכלל לא ניפרד?

                        ...נו, באמת.

   לכן, אני מרגישה חרא.

   די לחשוב, די לחשוב, די לחשוב, די לחשוב, די לחשוב, די לחשוב, די לחשוב, די לבכות, די לחשוב, די לחשוב, די לחשוב, די לחשוב, די!

[אומייגד, וזה היה רק לפני שנתיים. מי לעזאזל הייתי אז? אני כל כך מבינה ולא מבינה את דרך המחשבה שלי אחרי כל מה שקרה. אלוהים, אני לא מאמינה שכתבתי ש"נהיה כמו א'". מה את, מטומטמת?]