היומן

יום רביעי, 17.10.07, 2152

סקריפט עדכני:

אנלוגית: "המ, שמע, אני רוצה שתעזור לי לפתור שאלה שמעניינת אותי כבר כמה זמן. אתה חושב שתוכל?"

ד"א: "המ, כן, למה לא."

א': בלב- נו, ווט דה הק... "איך תגיב אם אני אעשה משהו בסגנון הזה...?" *מנשקת אותו*
ד"א: "OO..."

א': "לא חשבתי אחרת. תודיע תחזור אליי עם זה!" *חיוך נחמד**הולכת*

  אני לא אגיד מה אני סוגשל מקווה שיקרה שניה אחרי (אני מנסה להדחיק, כדי שלא אתאכזב...), אבל ברגע זה זאת נשמעת כמו תכנית כמעט מבריקה [מה יש לך, ילדה מטומטמת?!]!

רק למצוא ת'זמן, רק למצוא ת'זמן!

(ד"1 כל הזמן אלים כלפיי. צריך לאלף אותו או משהו...)

יום שישי, 19.10.07, 1559

   אני באמת לא מרגישה נעים עם זה שהרבה חברות שלי ושל ח' הן משותפות- בגלל שאני יודעת כמה שזה חשוב לה שזה ישאר נפרד. אני חושבת שהיא מרגישה שאני גונבת לה את החברות, ובצדק- הן היו שלה קודם, ואני האחות הקטנה והנדחפת ש"רוצה גם". מאיה שאלה ואתי למה אני לא מצטרפת למסיבה, אז אמרתי לה שאלה החברות של ענבר. "ושלך לא?" היא תוהה. "זה מסובך מכדי להסביר," עונה אני [כי אני מטומטמת].

לא רוצה לעשות שיעורים ולא רוצה להרגיש נדחפת, ולא רוצה לחשוב על ד"א!

די!

יום שבת, 20.10.07, 158

   אוך. אני מתחילה לרצות יותר ויותר לגמור עם זה כבר. אני תוהה אם- בסופו של דבר- יהיה לי האומץ. למה אני חייבת לעשות מהכל עניין?

   אמא אמרה לפני כמה ימים שהבעיה שלי היא שאני מבינה רק דברים מסובכים- לא מסוגלת לחשוב פשוט.

כדי להמחיש את זה, לא הבנתי מה היא רוצה ממני. אבל הכי מפתיע שהיא מכירה אותי אפילו יותר ממה שאם מכירה את בתה בדר"כ (לא שיש לי כ"כ למה להשוות, אבל meh [וואו, לא ידעתי שהתחלתי להגיד את ההברה הזאת כל כך מוקדם])... וזה די מטריד , בצורה מוזרה שכזאת...