היומן

Sunday, February 17th, 2218

   surprisingly, I feel just fine now. And this because of 'ח, I guess, I really needed that day. It's funny how everytime I start a diary, there's someone [כל כך נכון שזה טיפה כואב]...

   Yes, I'm officially not in the "ohfuckohfuckohfuck!" mood anymore, and now in a state of mind which pretty much resembles (ooh! big word!) "jktghkjfg"- putting the head on the keyboard with an enormous smile. I don't know what it is yet, I guess, but it's nice. Maybe (I thought about it a lot), I just love the idea of being with you, and not

באמת אותך, אבל אני אהיה מופתעת (ומאוכזבת) אם זה נכון. אני רוצה...

מה אני רוצה?

משהו. כל דבר.

אני כבר לא יודעת אם אני נואשת כי אני צריכה את זה (לא "זה"), או כי אני כבר יודעת שאני אשתפן ולא יקרה כלום. אני מקווה, מקווה...

אני כבר לא יודעת אם עדיף רק לחשוב על זה ולשכוח, או באמת לעשות משהו. יותר מדי פעמים דחיתי את כל זה רק בגלל שזה "לא יכול לקרות". ומה אם זה כן יכול לקרות? פאק.

(מסביב לדף: *מוזר, פתאום שמתי לב שבזמן שווירד אל הזכיר לי את ד"א, ניל מזכיר לי אותך. זה חייב להיות סימן טוב...*)

Thursday, February 21st, 802

"but, how can I say it? 'hey, I'm going to watch a movie with my friends, wanna come all the way from Ramat-Gan to join us?'"

"well, yes."

"But it feels like asking him on a date!"

"But we'll be there!"

"Even worse! It'll be like you're watching him! He'll freak out! and where will he sleep?"

"At your place."
"Right. 'hey, mom, this is 'ט, he's gonna sleep here tonight,' 'oh, OK, have fun!' makes so much sense."