היומן

יום א', 4.5.08

   רגשות מעורבים זה חרא של דבר.

יום ב', 5.5.08, 1224

   את צריכה לשים לב יותר לא לעשות שגיאות מטופשות. איך את לא זועכרת לגזור דברים ב003?

מילא. אפשר לחשוב שזה באמת חשוב למשהו. היא מסביר עכשיו את התרגיל שהסתבכתי בו, אבל באמת אין לי כח להקשיב לה. אוף. איך זה ששוב משתנה לי הכתב? זה משגע אותי. אל תזוז!

יום ג', 6.5.08, 1009

   לא אכפת לי מלשון. לא ממש בכל מקרה. כי אני יודעת את כל הדברים האלה, או אמורה לדעת אותם, בכל אופן פשוט ממש בא לי כבר על המיטה החדשה הזאת. ונקנה אותה רק עוד שלושה ימים, ועוד צריך לסדר את השולחן ואת השקיות שמתחתיו, ו-וואו, יש שם דברים שאין לי מושג איפה לשים. ולא ממש בא לי לישון כרגע. לא באמת.

אתמול [נושא] היה יום [נשוא] גרוע [לוואי], ממש גרוע [לוואי], על אף [שעבוד] שההרצאה [נושא] הייתה מצחיקה [נשוא].

כל הכאב ראש הזה הרס לי הכל. ואחרי זה להקיא את ארוחת הערב- זה היה די נוראי, כן.

   כשהיינו בחנות של עמניח, והמוכר הדתי החביב (אם כי נמרץ להחריד) דיבר על הצבעים ה"מטריפים" של המיטות, כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא מי יכול לחלוק איתי את המיטה הזאת (את בנאדם רע, ומחריד ומשוקץ. משוקצת, שומעת?), וזה כ"כ מטומטם שבלבלתי את עצמי (עדיין במחשבה הקודמת) בזמן שניסיתי להסביר למר-מוכר-חביב-אם-כי-נמרץ-להחריד שאני לא רוצה מיטה בצבע "מטריף".