היומן

יום א', 18.5.08, 1028

   "מנסה לברר לעצמו האם כדאי להתאהב בה". מצחיק, שאנשים הזדעזעו מהמשפט הזה. זה מה שאני תמיד עושה, הרי. לא שזה משנה משהו, בסופו של דבר. אני לא מתאהבת באנשים; אני מסתכלת עליהם וחושבת, האם משהו יכול לקרות פה? ורוב הפעמים התשובה היא "לא".

   התשובה השניה היא לא "כן", אלא "אולי". אולי יקרה משהו. סביר יותר שלא. אני לא יכולה להגיד שכן. לא יכולה. אם אני אהיה בטוחה לגמרי שיקרה משהו הכל יתפרק סביבי והעולם לא יהיה יותר מה שהוא היה קודם. וזה משהו שאני לא יכולה לשאת. את השינוי הזה.

   פשוט אין סיכוי שאני שורדת את הדבר הזה [ואיכשהו בסוף הצלחתי. אל תשכחי את זה, אף פעם. את שרדת את זה].

יום ב', 19.5.08, 1151

   איכשהו קשה לי לדמיין לעצמי תרחיש שבו קורה משהו טוב, או משהו בכלל. על אף שיש לי בטחון די חזק בכוונות של שנינו [מסתבר שלא] ובמה שכנראה יקרה, האמונה ששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה חזקה ממני. זה מציק.

   הלוואי שיכולתי להפריד בין הדמיון שלי לבין מה שבאמת קורה.

יום ג', 20.5.08, 2221

   אני תוהה אם אי פעם אצליח להישאר במשך שעה שלמה באותו מצב נפשי. את רוצה שזה יצליח, נכון? מה לעזאזל יכול כבר למנוע מזה לעבוד? (כלומר, חוץ ממני, אני מתכוונת.)

   אני באמת, באמת רוצה קשר. אני רוצה לחבק אותך מתי שתגיד משהו דבילי להפליא ולצחוק עלייך ולאהוב אותך- האחרון במיוחד, מן הסתם. וקשה לי לדמיין שמשהו מכל זה אי פעם יקרה.

   זה כ"כ מחורבן. בא לי להרביץ למישהו.

יום ד', 21.5.08, 2235

   וואו.

זה לא יכול להיות אמיתי...

יום ה', 22.5.08, 750

   מצחיק אותי שהמשחק המסורבל הזה כ"כ מכביד (או הכביד) עליי אתמול. מצחיק שכל מה שאני יכולה לעשות זה לשבת ולחשוב (טוב, זה לא מצחיק, זה טרגי), ואוף, שזה יהיה כבר.

עכשיו.