היומן

Sunday, February 17th, 2218

   surprisingly, I feel just fine now. And this because of 'ח, I guess, I really needed that day. It's funny how everytime I start a diary, there's someone [כל כך נכון שזה טיפה כואב]...

   Yes, I'm officially not in the "ohfuckohfuckohfuck!" mood anymore, and now in a state of mind which pretty much resembles (ooh! big word!) "jktghkjfg"- putting the head on the keyboard with an enormous smile. I don't know what it is yet, I guess, but it's nice. Maybe (I thought about it a lot), I just love the idea of being with you, and not

באמת אותך, אבל אני אהיה מופתעת (ומאוכזבת) אם זה נכון. אני רוצה...

מה אני רוצה?

משהו. כל דבר.

אני כבר לא יודעת אם אני נואשת כי אני צריכה את זה (לא "זה"), או כי אני כבר יודעת שאני אשתפן ולא יקרה כלום. אני מקווה, מקווה...

אני כבר לא יודעת אם עדיף רק לחשוב על זה ולשכוח, או באמת לעשות משהו. יותר מדי פעמים דחיתי את כל זה רק בגלל שזה "לא יכול לקרות". ומה אם זה כן יכול לקרות? פאק.

(מסביב לדף: *מוזר, פתאום שמתי לב שבזמן שווירד אל הזכיר לי את ד"א, ניל מזכיר לי אותך. זה חייב להיות סימן טוב...*)

Thursday, February 21st, 802

"but, how can I say it? 'hey, I'm going to watch a movie with my friends, wanna come all the way from Ramat-Gan to join us?'"

"well, yes."

"But it feels like asking him on a date!"

"But we'll be there!"

"Even worse! It'll be like you're watching him! He'll freak out! and where will he sleep?"

"At your place."
"Right. 'hey, mom, this is 'ט, he's gonna sleep here tonight,' 'oh, OK, have fun!' makes so much sense."

יום רביעי, 17.10.07, 2152

סקריפט עדכני:

אנלוגית: "המ, שמע, אני רוצה שתעזור לי לפתור שאלה שמעניינת אותי כבר כמה זמן. אתה חושב שתוכל?"

ד"א: "המ, כן, למה לא."

א': בלב- נו, ווט דה הק... "איך תגיב אם אני אעשה משהו בסגנון הזה...?" *מנשקת אותו*
ד"א: "OO..."

א': "לא חשבתי אחרת. תודיע תחזור אליי עם זה!" *חיוך נחמד**הולכת*

  אני לא אגיד מה אני סוגשל מקווה שיקרה שניה אחרי (אני מנסה להדחיק, כדי שלא אתאכזב...), אבל ברגע זה זאת נשמעת כמו תכנית כמעט מבריקה [מה יש לך, ילדה מטומטמת?!]!

רק למצוא ת'זמן, רק למצוא ת'זמן!

(ד"1 כל הזמן אלים כלפיי. צריך לאלף אותו או משהו...)

יום שישי, 19.10.07, 1559

   אני באמת לא מרגישה נעים עם זה שהרבה חברות שלי ושל ח' הן משותפות- בגלל שאני יודעת כמה שזה חשוב לה שזה ישאר נפרד. אני חושבת שהיא מרגישה שאני גונבת לה את החברות, ובצדק- הן היו שלה קודם, ואני האחות הקטנה והנדחפת ש"רוצה גם". מאיה שאלה ואתי למה אני לא מצטרפת למסיבה, אז אמרתי לה שאלה החברות של ענבר. "ושלך לא?" היא תוהה. "זה מסובך מכדי להסביר," עונה אני [כי אני מטומטמת].

לא רוצה לעשות שיעורים ולא רוצה להרגיש נדחפת, ולא רוצה לחשוב על ד"א!

די!

יום שבת, 20.10.07, 158

   אוך. אני מתחילה לרצות יותר ויותר לגמור עם זה כבר. אני תוהה אם- בסופו של דבר- יהיה לי האומץ. למה אני חייבת לעשות מהכל עניין?

   אמא אמרה לפני כמה ימים שהבעיה שלי היא שאני מבינה רק דברים מסובכים- לא מסוגלת לחשוב פשוט.

כדי להמחיש את זה, לא הבנתי מה היא רוצה ממני. אבל הכי מפתיע שהיא מכירה אותי אפילו יותר ממה שאם מכירה את בתה בדר"כ (לא שיש לי כ"כ למה להשוות, אבל meh [וואו, לא ידעתי שהתחלתי להגיד את ההברה הזאת כל כך מוקדם])... וזה די מטריד , בצורה מוזרה שכזאת...

יום שלישי, 2.10.07, 1100

   מחר ח' באה לאייקון!

אני לא אומרת שלא שרדתי בלעדיה את כל שאר אייקון, אבל בהחלט היה קשה... וחוץ מזה, עדיין לא סיפרתי לה על ד"א. אני לא בטוחה שאני ממש רוצה לספר לה, כי בכל זאת, לא יודעת איך היא תגיב ומה היא תעזור בדיוק.

   אניוואי, דווקא יש כמה ממש חמודים באייקון השנה- א. חדר תיקים שהכרתי בביגור האחרון; וא'78, שגר ב- (שמסתבר שבאמת הייתי שם :O); ואנשים לא מזוהים שלא דיברתי איתם. אהבתי לראות את הפנים המתלהבות של א. חדר כשהוא הסביר לי משהו, אבל הוא עמד טיפה קרוב מדי, והם מילאו לי את הview.

   יש לי טעם ממש מוזר בבנים. כלומר, אני לא נמשכת לאלה שהיופי שלהם הוא ממש מובהק, אלא לכאלה שהפנים שלהם ממש מעניינות אותי. אין אנשים מכוערים בעיניי, פשוט יש אנשים שלא מושכים אותי- ויש אנשים עפ פנים לא יפות ולא מעניינות.

יום רביעי, 3.10.07, 1348

   "חמוד?"

   "כן...?"
   "זוכרת ביומולדת שלי את זה שלא הכרת? כזה עם שיער מוזר?"
   *לא זוכרת* "אה, רגע- ד"א?"

   "כן."
   "מה איתו?"

   "אני סוגשל רוצה אותו."

   "אוה."

   "בואי נספר אחת לשניה כשיש מצבים כאלה, כי אני אף פעם לא מספרת לך."

   "בסדר.

...

אוקיי אז לפני חודש...?"

   אני תמיד מרגישה פתטית כשאני מדברת/חושבת על זה, בכלל שאני מרגישה שאני חופרת למישהו שבכלל לא אכפת לו מהעניין. אז נוטוב.

1440

   נגמר אייקון, סופית (באמת הוא נגמר כבר אתמול, ורשמית הוא נגמר רק מחר, אבל היום בבוקר כבר לא היה אייקון, וכל האנשים שתכננו להישאר עד מחר הבינה שאין טעם ממש.

   אז אני וח' הלכנו לישוןלאכול בעזריאלי, ואז הבנתי שכדאי שגם אני אחזור, כי אין לי איפה לישון או איך לחזור עד מחר בערב. אז אני חוזרת לחיפה עכשיו, וח' תחזור מחר.

   אוף, נמאס לי לבכות כבר, ואני רוצה תחנה יציבה.