טוב,
כיצד להתחיל כעת?
זהו זה, כבר התחלתי. :P
(אופס, רושם ראשוני גרוע.)
כן?
אולי..
על כל פנים,
נעים לי מאוד,
אספר מעט על עצמי:
אני בת 17 וקצת, לומדת באולפנה,
מבולבלת מעט אך לא מאוד.
כמו כולנו, או רובנו, אוהבת לחיות אך פחדנית מהשורה.
רוצה שגיעו תקופות מסויימות אך הזמן החליט לשחק איתי ולהאט את הקצב עד ייאוש:P
לימודים (חלומות) לימודים (שאיפות) ועוד לימודים (אמונה? כן, היא פה, זו אני שדרוש אצלה תיקון)..
מכירים את זה שלא משנה מי ומה, תמיד, אבל תמיד! החיים של אנשים סביבנו, משעממים ככל שיהיו, עדיין יראו יותר מלאים ומעניינים משלנו?
מעניין מדוע זה כך..
פעם, חשבנו שלאנשים בעולם הזה יש בעיה חמורה של גאווה אבל אז, שמעתי מישהו חכם מאוד שאמר, שבעצם, הכל נובע מחוסר ביטחון שגורם לאנשים לנפח עצמם כמו בלון רק על מנת לחוש מוגנים..אבל בינינו, מה זה כבר בלון?
אם רק אשען עליו נאלץ לומר עליו קדיש..
אז יש חוסר ביטחון לרבים וטובים מאיתנו ודרושה עבודה רבה על מנת לתקן את זה.
בטח שאלתם את עצמכם מדוע שמתי תמונה של עגבניה חח..
לכל אדם יש שריטות ואני אוהבת עגבניות, קטצ'ופ, רוטב עגבניות, עגבניות שרי.. וחוץ מלאכול אותן, אני אוהבת את המראה האדמדם שלהן, הכתר הירקרק מעל שנראה כמו התלתלים של התינוק של במבה, רק הרבה יותר שווים:P
אני גם אוהבת חקלאים, עבודת אדמה,
ובעיקר,
אני אוהבת את ארץ ישראל. (תהרגו אותי, אבל אין לי שמץ של מושג איך הגעתי מעגבניה לארץ ישראל..משחק אסוסיאציות במוחי המעוות)
טוב, אז שיהיה לכולנו לילה נפלא, המשך חג שמח!
מחר חג שני ויש מספיק מה לעשות אבל בכל זאת, דבר נוסף,
יש בי כ"כ הרבה תהיות, רצון להתקדם מבחינה אמונית, אבל אני כל הזמן מועדת.
אני יודעת שיש נפילות,
אני יודעת שיהיה בסדר.
מה שכן, אני חייבת להשתדל יותר, חייבת!
מעבר לכך, ישנו אדם אחד, מיוחד במינו, שהגיח אל חיי, מחווה אלוקית שבסיסה מלא בכנות עד כה, אך אני חשה שאין מחווה יקרה זו מגיעה לי כעת.
אלוקים, אתה כ"כ רחמן.
עד כאן עמ"י,
ליל קודש.