נתיב כתוב, אך רק חלקו גלוי לפני.

לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה,

שאלתי את עצמי האם כדאי יהיה לי שאכתוב על תחושותיי כעת או שמא על אחד מחלומותיי שעשוי להסוות אותן..ואז הגעתי למסקנה, שאולי כדאי לי לחבר בין השניים, מה שקורה בד"כ במציאות ועוד מבלי לשאול אותי.

אז ככה,

תקווה לי אחת, חלומות לי רבים.

האחת היא, הגשמה.

הרבים הם, "רבים".

כפי שתיארתי בפוסט הפתיחה הקודם,  אני מצפה לתקופות מסוימות שעתידות להגיע בחיי אך הזמן פשוט החליט לייאש אותי עם ההמתנה הארוכה.

אבל ככה זה בסופו של עניין,  ככל שאנו יותר מצפים, כך ההמתנה יותר ארוכה.

ואיך זה, שאני כל כך בטוחה בעצמי, כל כך מודעת לחלומות שלי עד שזה נעשה פתטי במקצת.

הרי, רבות מחשבות בלב איש ועצת הבורא, היא תקום. (והפעם אין לי כל כוונה לבדיחה עם ה "תרתי משמע")  אז תשאלו וודאי מדוע בכל זאת אני מרבה לחשוב על אותן תקופות ואותם רגעים שאני כ"כ בטוחה בהם שיגיעו.. 

וכאן זהו תורכם-:

"מדוע?"

כיוון שלעתים, חלומות ומחשבות על הרצוי, מטשטשות את המצוי שלא תמיד מניח את הדעת ומסב מעט שלווה ותקווה לשיפור.

"פירוט בבקשה!"

שום בעיה, הנני!

 ובחלומי-

סוף שנת ה- "יב", הראש עוד חושב, אך באופן שאינו מזכיר תרגילים ורבבות של דפים שלא אני בחרתי לקרוא.   

בראשי ישנה תמונה, צבעונית, מלאת שמש,

אדומה, צהובה וירוקה.

קיבוץ דתי, ילדים צוחקים.

עגבניות לכל האורך,

 שרי, תמר ועגבניות בנאליות! (אואה.. חח)

משק, תורה, עבודה, ציצית, חצאית..

פניהם של כולם מועדות.

מטרה- יש!  חיים מלאים- ברוך ה' גם יש!

אנשים רבים סובבים סביבי, הזמן קושר בינינו בשרשרת גמישה.

שירות לאומי,

 רחוק מפה, מהמקום אליו אני רגילה, מהמקום שהחיבור שלי אליו לא הכי חזק. 

מדרשה, אור ותיקון שאני כמהה לו. (לו יהי (.

סופי שבוע עם אמא ועם אבא שאני כ"כ אוהבת, לספר חוויות עם ברק בעיניים וחיוך שמתפרש מקצה העולם עד קצהו האחר. (במיוחד כשהם מתגעגעים:P)

עד כאן חלומי ההזוי. (שאולי, עם סיעתא דשמיא גדולה, עוד יעלה בידי להגשים)

עכשיו אתן לכם תרגיל,

פרקו את כל החלום הזה, מחקו אותו בראשכם עם כפתור הdelete- המפורסם וחשבו מהן התחושות שמסתתרות תחתיו.

וכעת, אעשה זאת יחד אתכם.

"בראשי ישנה תמונה, צבעונית, מלאת שמש,  -  קצת קודר, אין מספיק ירוק בסביבתי הסואנת.

אדומה, צהובה וירוקה.- כבישים אפורים, מה שאופייני לעיר באמצע המדינה.

קיבוץ דתי, ילדים צוחקים.- אפילו אחותי הקטנה כבר לא כ"כ קטנה, ילדים זו שמחה, בעיקר כאלה שגדלו על חינוך ערכי.

עגבניות לכל האורך,

 שרי, תמר ועגבניות בנאליות! (אואה.. חח)- טוב, העגבניות שלי, שמזכירות לי אדמה, שמזכירה לי חקלאות, שמזכירה לי את ארץ ישראל שאני כל כך אוהבת!:)

משק, תורה, עבודה, ציצית, חצאית.. – אנשים עם ערכים.

פניהם של כולם מועדות.- גם אם עוצרים ותוהים, לא נבהלים, ממשיכים והולכים לכיוון שאליו הלכו מלכתחילה, מתוך אמונה, לא כמוני כאשר אני תוהה, מקבלת שוק מעצמי ונעצרת.

מטרה- יש!  חיים מלאים- ברוך ה' גם יש!- יהי רצון שיהיו הדברים הללו עולים מעט למעלה בסולם חיי.

אנשים רבים סובבים סביבי, הזמן קושר בינינו בשרשרת גמישה.- חסרה לי החברה הזו, של האנשים הנ"ל.

שירות לאומי,- נתינה היא קבלה.

 רחוק מפה, מהמקום אליו אני רגילה, מהמקום שהחיבור שלי אליו לא הכי חזק.  – פשוטו כמשמעו.

מדרשה, אור ותיקון שאני כמהה לו. (לו יהי (.- לא צריך פה פרשנות מיוחדת בטח..

סופי שבוע עם אמא ועם אבא שאני כ"כ אוהבת, לספר חוויות עם ברק בעיניים וחיוך שמתפרש מקצה העולם ועד קצהו האחר. (במיוחד כשהם מתגעגעים:P)"- זה אמנם דבר שקורה,  אני אדם כזה שנוטה להתלהב מדברים קטנים ולשתף, בייחוד את אמא שלי, בכל מה שעובר עליי, מכאב הראש הראשון ועד השוקולד שאכלתי שלשום:P  אלא, שהייתי שמחה לו זה היה במינון קטן יותר, רק בסופי שבוע.

הצלחתי להסביר את עצמי כראוי? האומנם?

אם קראתם עד למקום הנוכחי, אשרי חלקי וטוב לי חחח. =]

עד כאן אחים יקרים!

חג שמח.