טוב אז סוף כל סוף כתבתי את הפרק השני :) יאי מי !

השקעתי המון מחשבה וכתבתי את זה יותר משבוע אז מקווה שימצא חן בעינכם ...

אני מצפה לראות תגובות...

אז אנג'וי

פרק 2

"אם ההר לא בא למוחמד, מוחמד צריך לבוא אל ההר"

החלפתי את כותונת הלילה הורודה שלי בבגדי עבודה ונסעתי אל דסטני, ידעתי שאם לא אפגש איתה לא אצליח לעשות שום דבר.  לא יכולתי להמשיך לישון , לא רציתי לחזור לסיוטים שתקפו אותי בזמן האחרון הרגשתי מן סתימה פסיכולוגית  שלא מאפשרת לי לתפקד באופן רגיל. למזלי, יש לי את דסטני  החברה הכי טובה שלי הכרנו מאז בית הספר ותמיד השלמנו אחת את השנייה.  החנתי את המכונית שלי ליד הכניסה לביתה של דסטני , יצאתי מהמכונית וצלצלתי בפעמון ביתה של דסטני. בחוץ השתוללה סופה ומרוב טיפשותי שכחתי ללבוש כפפות , ידי רעדו מקור ונאלצתי לנשוף עליהן על מנת להתחמם.

דסטני פתחה את הדלת ונכנסתי לביתה. דסטני חיבקה אותי חזק ושאלה כמו כל חברה מודאגת "טוב, אז את יושבת פה ומספרת לי הכל, מה בדיוק קרה?"

התיישבתי על הספה שדסטני אמרה לי לשבת עליה והשמעתי קול אנחה.

"טוב, נתחיל בזה ששוב חלמתי את אותו החלום אז קמתי לשתות קפה כדי להירגע ולהירדם ואז שמעתי את העיתונאית בחדשות מדברת על הקייס החדש שלי ונלחצתי, אז התקשרתי לרובין לשאול אותו איך הקייס הגיע לתקשורת והוא במקום לתמוך בי עיצבן אותי יותר" סיפרתי לדסטני את הסיפור בקצרה כולי רועדת מקור.

"רגע, רגע אמרת ששתית קפה כדי להירגע ולהירדם?!" דסטני שאלה אותי בעודה מצחקקת ומעלה חיוך קטן על הפרצוף.

"כן... את יודעת ימי חורף גשומים , סערות רציתי לשתות משהו חם" עניתי לה בעודי מורידה את המעיל ממני ותולה אותו על מתלה המעילים הזהוב, שהיה מונח ליד חדר האוכל של דסטני.

חזרתי לשבת על הספה שדסטני הורתה לי לשבת עליה, והקשבתי למה שדסטני עמדה להגיד.

"טוב גברתי עורכת הדין, חכמה את או לא , לא שותים קפה בשביל להירגע ולהירדם!  זה להפך מעיר אותך וההפך הגמור מלהרגיע אותך"  דסטני חייכה אלי וקמה להגיש לי חלב חם.

דסטני הגישה לי את החלב החם והתחלנו לדבר על החיים , על הזמן ובעיקרון על הכל!

"זוכרת את תיבת הזיכרונות שלנו? זאת שאמרנו שנפתח כשנהיה גדולות ולא נדע מה לעשות במקרים מסוימים אנחנו נסתכל על הדברים בה ונישאר אופטימיות?" דסטני שאלה אותי נמרצות וחייכה.

"כן אני זוכרת למה... " שאלתי את דסטני בעודי חצי מנמנמת. דסטני לקחה את הכוס עם החלב החם שסיימתי הניחה אותה על השולחן בחדר האוכל ומיד לקחה את ידי ומשכה אותי למעלה לחדר של אחותה אווונג'לין עלינו במדרגות ונכנסנו לחדר של אווונג'לין , היא לומדת בקולג' מה שמשאיר את החדר שלה ריק ברוב הזמן.  נכנסנו לחדר שקירותיו היו צבועים בצבעי סגול לבן וורוד חלשים והיה נראה כמו חדר נסיכות אמיתי המיטה הייתה בצבעי לבן וורוד והיה מעוצב בסגנון נסיכתי עם בדי משי ומלמלה רכים. התיישבנו על הספה שעמדה בצד המיטה ופתחנו את תיבת הזיכרונות שלנו, התיבה הייתה גדולה ממש כמו תיבת אוצרות של פיראטים והסוגרים שלה היו מעוצבים בסגנון אמפרייליסטי עתיק יומין דסטני פתחה את התיבה והצצתי פנימה כדי להיזכר בדברים שהכנסנו אליה.  דסטני הוציאה מהתיבה ספר תחלחל והיה רשום עליו "איך להתחבב בעיני אנשים ב90 שניות ומתחת בקטן היה רשום או אולי פחות ובין השורות הללו היה מצויר שעון ועליו מספרים" חייכתי והבטתי בדסטני.

"זוכרת את הספר הזה  , שקנינו כשרצינו להצליח בראיון לעבודה הראשונה שלנו?" דסטני שאלה אותי ואני חייכתי בפשטות נזכרתי איך שעמדנו בחנות מתבוננת בספר ומפנטזות על קריירת העבודה שתהיה לנו בעתיד, בחיים לא חשבתי שאהפוך לעורכת דין ועוד "מצליחה" איך שאומרים... דסטני המשיכה להוציא מהתיבה דברים ואני התמקדתי בעיקר במכשיר הסלולארי הורוד שהיה מונח שם על כרית ורודה עם נוצות. הוצאתי את המכשיר, ודסטני הביטה עלי בפליאה ושאלה.

"למה הוצאת את המכשיר הישן שלך הרי אף אחד לא משתמש בכאלה יותר" היא אחזה במכשיר וניסתה להוציא אותו מכף ידי. אבל לא נתתי לה הבטתי במכשיר התמונה שהייתה על המסך הייתה דומה בדיוק לדמות שמופיעה בחלומותיי. "דסטני הבחור הזה, (הצבעתי על המסך לצורך המחשה) זה הבחור שכל הזמן מופיע בחלומותיי, אני בטוחה שיש כאן את המספר שלו אני קרובה למצוא אותו דסטני... " הבטתי בדסטני עם פרצוף מאושר....

"איך המספר יעזור לך את יכולה להסביר לי, לפחות תני את המכשיר לדניאל והחברה שלו תנסה לשפר את המכשיר ולחדש אותו" דסטני שאלה וחייכה אלי עם חיוכה המתוק, הבטתי במכשיר והחזרתי מבט לדסטני.

"דסטני , את מכירה את המשפט אם ההר לא בא אל מוחמד , מחמד צריך לבוא אל ההר?" שאלתי אותה מראה לה את המכשיר.

"מכירה אבל איך זה קשור" דסטני אספה את כל הדברים שהוציאה מהקופסא והקשיבה לי בשתיקה.

" זה פשוט, הבחור לבד לא יבוא אלי כי הוא לא יודע שאני מחפשת אותו, לכן אני זאת שצריכה למצוא אותו. את מבינה" אמרתי לדסטני וקמתי מהספא מישרת את מכנסי.

"עכשיו הבנתי , אבל תני לדניאל לפחות לחדש לך את המכשיר" דסטני קמה גם מהספר וסגרה את התיבה היינו בדרכנו לצאת מהחדר של אווונג'לין.

" אוקיי תני לדניאל לשר את המכשיר רק תגידי לו לא למחוק את הזיכרון אני צריכה אותו" נתתי את המכשיר לדסטני וירדתי במדרגות לקומה התחתונה שם לבשתי בחזרה את המעיל שלי ויצאתי אל המכונית שלי בכוונה לנסוע הביתה.      

אהבתם?!

יש לכם רעיון כיצד אפשר לשפר

שאלות למינהם?             ||

כתבו הכול בתגובות למטה V 

ולמי שיש שאלות לגבי הסיפור שהוא לא הבין  והן לא מופיעות בתגובות

מוזמן לשלוח הודעה למייל :

[email protected]

מקווה לראות את תגובותיכם !

אגב כדי לעקוב אחרי הסיפור בקביעות מוזמנים להרשם למנויים..

www.kitacity.co.il/elections/vote.asp?uid=40765

 * בשעה טובה ומוצלחת העלתי את הפרק הראשון של הסיפור החדש.... אז אני מקווה שזה ימצא חן בעינכם כי באמת

השקעתי...

פרק 1

צריכים קצת סדר בחיים?

"לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"  נשמעה צעקה מפי בעודי מתעוררת מחלום בלהות  נורא שחלמתי. התנשפתי, כולי בזיעה קמתי מהמיטה החמימה שלי באמצע החורף כשסערה חזקה משתוללת בחוץ, הלכתי אל המטבח להכין לעצמי קפה חם כדי שאוכל להירדם ולהתעורר בבקר מוקדם לעבודה.

אה שכחתי להציג את עצמי בפניכם , אני אשלי קווין גריי (24) עורכת דין מצליחה וידועת שם, עד השנה האחרונה כל המקרים הכי קשים הופנו אלי מיטב האנשים המוכרים בארץ פנו לשרותי אך השנה הכל השתנה. זה קרה אחרי שעברתי תאונת עבודה ואיבדתי את הזיכרון שלי. לא זכרתי מי אני ומה אני עושה בחיי והעבר שלי נמחק לחלוטין מהתאים האפורים שבמוחי.

חלק מהזיכרון העכשווי הצלחתי לשחזר בזכות חברתי הטובה דסטני גולד  היא הצליחה להזכיר לי את המקצוע שלי ואת שמי.  אך העבר שלי עדיין נתון בסימן שאלה  אני זוכרת רק חלקים קטנים מהעבר שלא מתחברים האחד לשני.

וככה מערכת דין מצליחה הפכתי לאישה חלשה בלי עבר, את עבודתי הצלחתי לשקם הצלחתי לשקם באופן חלקי ואני פותרת קייסים קטנים שלא הגיעו לתקשורת.. אבל על מנת שאוכל לחזור להיות שוב ידועת שם ולהתקדם בדרגה עלי להיזכר בעבר שלי ומה שבטוח הוא שזה לא הולך להיות קל.

לקחתי את ספל הקפה שלי והלכתי אל חדר האורחים בתקווה שאמצא משהו מעניין לצפות בו בטלוויזיה.

הדלקתי את הטלוויזיה וזפזפתי בין הערוצים עד שהגעתי לערוץ פוקס ניוס (Fox News) לא האמנתי למה ששמעתי  העיתונאית הבלונדינית עם העיניים הכחולות דיברה אל קהל הצופים והיא דיברה עלי.

" אנו שמחים לבשר לכם כי עורכת הדין הידועה אשלי גריי חזרה לעבודתה אחרי תאונת עבודה קשה וצפוייה לקחת את התיק של השחקן ריצ'ארד האריסון שהואשם בגין תקיפת הבמאי של הסרט העכשווי שלו "לחיות למען הצדק" כידוע אם אשלי תצליח לזכות את השחקן הסרט יצא בעוד חודשיים. " לאחר שהעיתונאית סיימה לדבר כיביתי את הטלוויזיה והחזקתי את ידי על ראשי, פשוט לא האמנתי שהדבר יגיע לתקשורת , הרמתי טלפון לבוס "היקר" שלי  רובין מאייר.

"רובין אפשר לדעת איך הקייס הגיע לחדשות ולמה הוא הגיע בכלל?" שאלתי אותו בזעם כולי רועדת עם כוס הקפה שלי...

לא יכולתי להירגע, עוד לא הייתי מוכנה לחשיפה הזאת שוב לא רציתי לפשל ולתת למעריצים לקוות לשווא.

"את לא מבינה יש לך צ'אנס של פעם בחיים, הזדמנות שלאף עורך דין אחר לא הייתה יכולה לקרות ואת מתלוננת על זה? את לא מבינה שזאת הזדמנות מצוינת לחזור לשגרה ואת המידע על התיק לא אני פרסמתי זה היה ריצ'ארד בעצמו."

התשובה של רובין זעזעה אותי באופן שאי אפשר לתאר, הייתי אז כמו יונה נואשת שתלשו לה את הנוצות, כמו תינוק חסר ישע שזה עתה נולד. קמתי מהספה והנחתי את כוס הקפה על השולחן.

"רובין אתה לא מבין שרק לפני חודש יצאתי מבית החולים, אתה לא מבין שאני בקושי מכירה את עצמי עכשיו.. למען האל אני זקוקה לקצת זמן על מנת לסדר את החיים שלי מחדש אני לא מוכנה עדיין לתקשורת ."

עניתי לרובין בקול חרישי, ניסיתי לחנוק בגרוני את קול הבכי שלי לא האמנתי שזה עתה התפרצתי על הבוס שלי, שבאמת אמרתי מה שאני חושבת משהו שלא הייתי עושה הרבה פעמים.  ניתקתי את השיחה והתקשרתי לדסטני "אני יכולה לבוא אלייך?" שאלתי אותה מנסה להסתיר את הבכי.

טוב אז אני שמחה להודיע לכם שאני מתחילה סיפור חדש

ואותו אני בטוח הולכת להמשיך עד הסוף!

אז ככה הסיפור יעסוק בעורכת דין שעוברת תאונת עבודה ומאבדת את הזיכרון

היא זוכרת רק את שמה את מקצועה וחלקים בודדים מעברה...

חבריה הטובים והבוס שלה עוזרים לה להתגבר על הזיכרון והיא מתחילה להזכר במישהו מהילדות שלה.

בהתחלה זה לא ממש מעניין אותה אבל כשהיא מתחילה לחלום עליו בכל ללה .. היא מבינה שעליה לחפש אותו ולמצא אותו אחרת לא תוכל להמשיך בחייה

אז הפרק הראשון ממש השבוע עם לא אז בשבוע הבא ביינתים תגיבו על הרעיון..