המרדף לאושר.

התחושה שמציפה אותי בימים האחרונים לא הייתה מוכרת לי.

תחושה של הקלה, שמחה שמהולה בעצב, התרגשות, ציפייה, מערבולת של רגשות שמחים ונרגשים.

אין הרגשה טובה יותר מזו של אחרי הבגרות האחרונה.

מזו של הידיעה שאתה נפרד מבית הספר, מהמורים, מהמבחנים, מהשגרה שיכולה להיות הרסנית אבל גם בריאה.

מזו שהסתיימה לה תקופה משמעותית בחייך, שלמדת בה, והפקת ממנה את המיטב.

ואין הרגשה עצובה יותר מזו של הפרידה מהחברים הטובים, שאת חלקם אתה מכיר כל חייך, חלקם 8 שנים חלקם רק 3, אבל עכשיו כל אחד פונה לדרכו- לצבא, ללימודים, לחו"ל.

שמחה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחוויה שהוא מפרש אותה כחיובית מבחינתו. חוויה זו לרוב תהיה חוויה שיש בה התחדשות והשתלמות של האדם באחד מהיבטי חייו.

אין ספק שאני מרגישה חופשייה, וזו ההרגשה הטובה ביותר בעולם.

אני מרגישה שכל העולם מוצע לפניי ואני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.

משתדלת כמו כולם- להנות, לעבוד, לחסוך כסף, לשמוח, לנסות דברים חדשים ולהנות. בעיקר להנות.

אני מאחלת לכל אחד להספיק להגיע לתחושה המדהימה הזאת. להרגשה הנפלאה שמלווה אותך לאורך היום, מהרגע שאני מתעוררת בבוקר ועד שאני הולכת לישון בבוקר שאחרי.

אני לא רוצה לבזבז את הזמן היקר הזה על התבטלות, רביצה מול הטלוויזיה ושינה. אני מרגישה שיש כל כך הרבה להספיק בכל כך מעט זמן...

"את יודעת, אין דבר כזה אושר, יש רגעים מאושרים פה ושם,

 השאלה היא רק אם אתה מסוגל ליראות אותם כשהם קורים, רב האנשים לא יכולים."