המרדף לאושר.

למה מגיע לי כל הטוב הזה ?

כחלק ממתנות יום הולדתי ייצא לי בשבוע האחרון להנות מהרבה דברים.

זה התחיל בפגישת סטיילינג בזארה.

לא יודעת אם חלקכם שמעתם על זה, אבל זו פגישה של שעתיים עם הסטייליסטית של זארה שבה היא דואגת להלביש אותך מכף רגל ועד ראש בצורה הכי עדכנית, כיפית ומפתיעה. היא מייעצת לך מה נכון ומה לא נכון למבנה גוף שלך, נותנת לך שלל אפשרויות ומגוון של בגדים וממש לא מכריחה אותך או כופה עלייך לקנות חלילה.

אז יצאתי ברכוש גדול, ונהנתי מכל רגע.

(הארי פוטר עם חברה לא ממש נחשב, למרות שוואו. מי שעוד לא הלך שיעשה לעצמו ולאומה טובה ויילך.)

אתמול הייתי ביום פינוק עם אמא וחברה טובה ביערות הכרמל.

פינוק זו לא מילה מספיק גדולה כדי להכיל את המקום המדהים הזה.

זכיתי לארוחת בוקר, אחריה עיסוי שוודי שבמהלכו כאב לי כל כך אבל הרגשתי שזה כאב טוב. שכל נקודת כאב שהיא לוחצת לי בה, מתפוגגת וגורמת לי להרגיש קלילה ומשוחררת יותר. להתפנק בג'קוזי, בבריכה, בשמש.

להתנתק.

להתנתק למעט יום שלם מהאייפון, מהפייסבוק, מהרעש, מהחברים ולתת לעצמך להירגע.

זה לא פשוט כמו שזה נשמע. לכולנו יש דחף כזה להיות מעודכנים, להישאר און ליין כל הזמן וקשה לחלקנו להשתחרר.

כיף אדיר.

הימים האחרונים היו בלתי נשכחים.

עכשיו אני מתלבטת אם לחזור לעבודתי הקודמת. עבדתי בבית קפה, מלצרתי. הייתי באמת טובה, הייתי בסניף הזה מהיום שהוא נפתח והתפטרתי בגלל שהיו לי בעיות עם אחד מהמנהלים, היו בעיות עם התשלום והרבה מהחברים עזבו כמותי.

עכשיו פיטרו את המנהל, הכסף בסדר וטוענים שהסדר הושב אל כנו. אז אני עוד קצת מתלבטת כי אני כן מרגישה כאילו אני פוגעת לעצמי באגו, מבינים?

עזבתי ברעש וצלצולים בטענה שאני בחיים לא אחזור ופתאום עכשיו אני חוזרת לעבודה על ארבע?

לא יודעת. אני צריכה לחשוב על זה.

The body says what words cannot.

מתגעגעת לרקד.