יש דברים שפשוט כואב לזכור,וכמה שננסה להדחיק זה יבוא ויצוף לנו במחשבות,בזיכרונות,יעלה מול העיינים ולא ייתן מנוחה.
הפצע הזה בחיים לא יגליד,זה חור פתוח באמצע הלב שרק הולך ונפתח עוד יותר,ואחרי כמה שנים של טירוף אני כבר לא יכולה לעצור את זה.
איבדתי הכל.מזל שלפחות נשארו כמה אנשים אמיתיים בעולם הזה,וחבל שהם לא הרבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
