every day is a new beginning

אף פעם לא סיפרתי את זה. נורא חשוב לי שלא תגיבו מה אני ומי אני, אל תנסו להגדיר אותי.. 

אם הייתי צריכה עזרה בזה הייתי יודעת איך לבקש אותה. 

אני אוהבת אותה. על מי שהיא, על התכונות שלה על איך שהיא. לא בגלל שהיא אישה לא בגלל שיש לה שדיים ולא בגלל השיער הארוך שלה.

אני לא לסבית. אבל זאת הייתה באמת אהבה זאת אומרת זאת עדיין היינו במערכת יחסים של כמעט שתיים, זה עלה בהרבה כאב ובהרבה דמעות להיות במערכת יחסים כזאת שמפחדים מהגדרות, מערכת יחסים סודית זה לא הדבר הכי מומלץ מניסיון. אבל לא הייתי משנה שום דבר, אני לא מתחרטת על רגע.

בהתחלה כשהכרנו והתחלנו להיות חברות מאוד הערכתי אותה כבן אדם אפשר לומר שהערצתי אותה, אני אוהבת אנשים כאלו שפשוט כיף להיות איתם הם תמיד משמחים ומצחיקים ומשחררים אותך.

תוך כמה ימים של היכרות הקשר שלנו נהיה יותר קרוב, היינו יושבות שעות ומדברות על הכל, היא הייתה יושבת ומקשיבה לכל מילה שאני אומרת היא לא הייתה מדברת הרבה על עצמה אבל ממני היא הוציאה כל פיסת מידע. היא בן אדם מאוד אוהב ולא חוסך במגע ותמיד היא הייתה מחבקת אותי ומנשקת אותי (בלחי) כל כך אהבתי את החברות הזאתי שלי איתה שביליתי איתה את רוב הזמן שהיה לי.

אחרי כמה שבועות בהם נהיינו חברות מאוד טובות, היא הזמינה אותי אליה הביתה שננגן ביחד, אני לא יודעת עד היום אם היא תכננה והרגישה את כל הרגשות אלי מראש באחת השיחות שלנו על זה לאחר שנה היא אמרה שהיא לא הרגישה כלום עד אותו ערב. הגעתי אליה והיא הייתה די עצובה וזה די הטריד אותי אבל היא לא הייתה מוכנה לשתף היא הייתה בן אדם סגור שעוטף את עצמו במסכות עד שהיא נתנה לי להכנס לחיים שלה. באותו ערב התקרבנו שכבנו ביחד על המיטה שלה ודיברנו עליה. באותו ערב אחר כך יצאתי עם חברות, זה עוד לא היה לי ברור אבל הרגשתי שהיא רוצה אותי ואוהבת אותי אבל זה היה מעורפל מידי בשביל להחליט החלטות היא לא הייתה לסבית והיא בידיוק יצאה ממערכת יחסים עם מישהו אני זוכרת ששאלתי את אחת החברות שלי "יש לי חברה נו את זוכרת את גל מקרית אונו.. אז אחת החברות הטובות שלה היא חושבת שהיא רוצה אותה והיא לא יודעת מה לעשות עם זה והיא מבקשת ממני עזרה אני לא יודעת מה לומר לה .. " רק כדי לראות איך היא מגיבה. אחרי כמה ימים היא באה אלי ניגנו שעות ודיברנו שעות לא שמנו לב לשעון וכבר היה בוקר שכבנו במיטה והתקרבנו והתנשקנו באותו רגע לא ידעתי כל כך מה אני מרגישה ידעתי שאני אוהבת אותה בתור חברה, ידעתי שהיא אוהבת אותי קצת בדרך אחרת אבל נישקתי אותה בחזרה. מאותו היום היינו חברות במשך ארבעה חודשים רצופים. נפרדנו אבל לא הצלחנו להתנתק במשך עוד שנה וחצי בה חזרנו ונפרדנו אני מפחדת, אני כואבת כבר שלושה חודשים שניתקנו את הקשר לגמרי כדי שנצליח להמשיך הלאה. אני מתגעגעת אליה ולא מפסיקה להסתכל על התמונות שלה, לא מפסיקה להסתכל על העיניים שלה הקטנות האלו. כל כך בא לי להתקשר אליה הינו מדברות בטלפון במשך שנתיים 3 פעמים ביום והיום כלום אני מתגעגעת לקול שלה ואני מתגעגעת לעצות שלה ולשאלות שלה ולאהבה שלה.

לעולם לא סיפרתי על זה. לעולם לא כתבתי את זה . לעולם לא אמרתי את זה.

אני פחדתי ועדיין מפחדת שאם אני אספר אני אגדיר את עצמי או אתחייב להגדיר את עצמי . אני לא יודעת אם אני רוצה להיות מוגדרת, אני יודעת שאני רוצה לגדל משפחה שאגדל שאני רוצה ילדים ושאני רוצה להיות בהריון . היו לי מערכות יחסים עם גברים, היו לי אהבות לגברים אבל לעולם זה לא היה כזה חזק ארוך ועוצמתי, זה כואב  . כל המחשבות האלו כואבות לי כל כך, קשה לי לכתוב על זה קשה לי לחשוב על זה כבר שלושה חודשים שאני מדחיקה את זה ועוברת הלאה אבל בלי לעצור ולחשוב על זה באמת . אני לא לסבית אני אהבתי אותה ואוהבת אותה על מי שהיא ולא בתור אישה.

אני כ"כ אוהבת אותה וזה חזק ממני אני מתגעגעת. לפני כמה ימים היא התקשרה הבטחנו אחת לשניה שלא נענה בטעות עניתי לא קראתי אפילו את המספר. את לא אמרת כלום שמעתי אותך רבה עם אמא שלך ורק אמרתי כמה "הלו" עד שהבנתי שזאת את וניתקת. 

היה קשה לכתוב את זה, כל מילה זלגה לה דמעה. ואני עדיין מפחדת ללחוץ על שמור, כאילו שיקרה משהו .

אבל החלטתי שאני רוצה להיות שלמה בבלוג הזה, ולכתוב הכל ללא הגבלות אני חושבת שכדאי להתחיל עם משהו משמעותי כדי להמשיך האלה.

מזכירה שאני לא צריכה עזרה בהגדרות.