every day is a new beginning

הלוואי. הלוואי ויכולתי להריץ את הזמן לאחור, בערך לתחילת התיכון.

תהייתי עושה כמה דברים אחרת או שלא... אני פשוט מנסה לחשוב מתי איבדתי את זה.

זה לא היה בתחילת התיכון שם פרחתי. כלומר, הייתי במערכת יחסים, הכרתי המון אנשים חחדשים רקמתי קשרים וגם נראתי טוב.

אז זה ממש לא היה בתחילת התיכון. אולי בחופש הגדול אחרי כיתה י׳ ולפני שהתחלתי את י״א

למרות שגם אז היה אחלה רק טעות אחת זכורה לי . לא הרפתי. לא נתתי לפרידה הזו להיות פרידה

היא הייתה צריכה אותי ובמקום לתת ללב שלי ללכת אחרי אותו אחד שאחר כך רק עשה לי צרות

עזרתי לה ואיכשהו מצאתי את עצמי שקועה בבוץ שלי ושלה בחזרה.

לעולם לא אדע. אבל איפשהו. מתישהו. נותרתי לבד. טוב לא לבד

יותר גרוע . עם חברים שמעדיפים את החברים האחרים שלהם. 

אולי זה כי תמיד דאגתי להכיר בין חברים שלי ולא שמרתי אותם לעצמי .

אולי כי אני פשוט לא מעניינת מספיק . 

בסך הכל בא לי לצעוק ממש ממש חזק. 

אוף.