אני אחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה

אני שותה קפה עם חלב סויה. המדקר שלי אומר שעליי להמנע ממוצרי חלב.

אני נמנעת. חלב הסויה פחות נורא משחשבתי.

אני מנסה לא לחשוב על הסגריה שאני כל-כך רוצה עכשיו.

חשבתי על הסיפור המקסים "הקטר הכחול שיכול" אבל אפילו הוא מעשן.

צר עולמי...

המשפטים הבוקר יוצאים לי לקוניים מתמיד.

בעצם עדיין לא קמתי, לא באמת.

שריקת הפתיחה לא נשמעה.

אני נאבקת.

בשלב זה אין לי שמץ של מושג למה זה טוב כל הפסקת העישון?

סיבות, הסברים... הכל נעלם.

חשבתי שביום הרביעי להפסקה הצורך הפיזי כבר ייעלם אבל אני עצבנית,

דופק מהיר, יש לי חוסר שקט וחסר, אבל ממש חסר, למי שיגיד לי משהו לא במקום.

זהו. השבוע מעגל מכריי עומד להצטמצם בצורה משמעותית.

טוב, חייבת לקחת את הגדולה למסיבת יום הולדת (היפ היפ הוריי...)