ככל שהשנים עוברות, אני מוצא את עצמי נאבק יותר ויותר בתהליך ההתעוררות.....
פעם זה היה:
שעון מתקרב לשעת היקיצה - מתעורר, מקלחת, בגדים, ארוחת בוקר והחוצה בפחות מחצי שעה,
ואחר כך:
שעון מצלצל, SNOOZ אחד - מתעורר, מקלחת, בגדים, (למי יש זמן ל)ארוחת בוקר והחוצה בפחות משעה,
והיום....
אופציה 1: שעון מצלצל, 2-3 SNOOZING - מתעורר, מקלחת, ניונות להעיר, בגדים, מכין ארוחת בוקר (לא לי), מכין תיק, מלביש, מצחצח שיניים והחוצה בתוך שעה וחצי.
אופציה 2: שעון מצלצל, אני רץ לכבות (כי אני כבר ער ומבדר וכבר לא צריך להעיר אף אחת), מכין ארוחת בוקר (כבר אמרנו שלא לי), מכין תיק, מלביש, מצחצח שיניים, מקלחת בגדים והחוצה ומי שם לב לזמן....
אבל אין תלונות,
זאת אבולוציה,
האבולוציה של השגרה
:-)
נ.ב.
חשוב לציין שאני חלק מצוות..... אני ממש לא לבד פה בעסק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא.ברור